הכירו את המלכה:

היה היתה מלכה. מלכה יפה, חכמה, טובת לב, אשה רחבת לב ומלאת רצון טוב לעשות עבור הזולת.

המלכה חיה לה בממלכה נחמדה ונעימה, וכל יום היא קמה מתוך מטרה אחת מוגדרת וברורה: לדאוג לכך שכל מה שטוב ונעים בממלכתה יישמר ואף יתחזק.

וכך קמה לה המלכה שלנו (אשר מטעמי נוחות נקרא לה "מלכה") כל יום, והורתה לכל נתיניה בדיוק איך לשמור על הממלכה, ואיך לשמור על עצמם, ואיך להתנהג האחד עם השני, ומה לומר, ומה לא לומר, בקיצור, איך לעשות שיהיה נעים וטוב.

מלכה נורא נורא דאגה שחלילה משהו רע יקרה, ולכן כל היום העסיקה את עצמה ואת נתיניה בלשמור על הממלכה.

בבוקר, היא דאגה לפרנסת הממלכה, ואף עסקה בדיפלומטיה כדי לוודא ששכניה של הממלכה ינהגו כלפיה בכבוד ובנימוס.

בצהרים היא התקשרה לכל נתיניה ולאנשי החצר שלה וביררה מה שלומם, מה מעשיהם, איך עובר עליהם יומם, מה הם צריכים ומה הם מרגישים.

מייד לאחר מכן היא התקשרה למלך ושיחררה לו שרשרת הנחיות מלכותיות שונות בענייני הממלכה ועל מנת שהסטאטוס קוו יישמר.

אחר הצהריים היא מיהרה אל הארמון והחלה להורות בדבר טיפוח התנאים הפיזיים של המבנה והגנים.

לפנות ערב הורתה למבשלות ולטבחי הארמון מה להכין למשתה המלכותי.

בשעה שישבה לסעוד עם אנשי החצר המקורבים ביותר, היא ראיינה את כל המסובים לשולחן ובדקה כיצד הם יכולים לשפר את ביצועיהם בתפקידיהם השונים, מה עליהם לעשות כדי למקסם את בריאותם, הנאותיהם ואת שעות המנוחה שלהם. עוד הציעה מלכה תוכניות שונות לקראת פגרת הקיץ המלכותית המתקרבת, וכן קיבלה החלטות בדבר שיפוץ אחד מאגפי הארמון שכבר לא ראה שכבת סטאקו מזה זמן.

לקראת הלילה, היתה המלכה עייפה אולם מלאכתה המלכותית לא תמה. היה עליה להקדיש מעט זמן לעצמה, ללימודיה המתקדמים בניהול ממלכות קטנות ובינוניות, לענות למכתבים הרבים שהגיעו מכל קצווי הממלכה, ולהורות למשרתות על מלבושיה למחר.

המלך, שהיה אדם שליו ונעים הליכות, בדרך כלל נרדם הרבה לפני מלכה, ובבואה אל חדרו לנשק לו נשיקת לילה טוב מלכותית, הוא כבר לא הרגיש דבר.

וכך הלכה לה לילה לילה מלכה לישון בגפה, מרוקנת מכל שביב אנרגיה, אולם מרוצה מאד מעצמה על כך שהנה, היא דואגת לממלכתה, ומשקיעה את כל מרצה וכישרונותיה הרבים, בהצלחתה של הממלכה. מצפונה היה צח וזך.

בשל כל זאת, בוודאי תצפו לשמוע שהמלכה החביבה שלנו זכתה לאהבת כל נתיניה ואנשי חצרה, ולא היה אדם שלא העריץ אותה!

והנה התפנית בעלילה לה ציפינו:

תארו לכם את גודל התדהמה, הצער והאכזבה של מלכה שלנו, כאשר יום אחד התברר לה, לגמרי במקר,ה בשעת טיול בסמטאות הממלכה, שכמעט כל מי שמכיר אותה או אפילו מי שפגש בה פעם אחת באקראי – די לא סבל אותה, בעצם…

בהתחלה סירבה המלכה להאמין בדבר.

"איך זה יכול להיות????" שאלה את עצמה, "הרי כל מה שאני עושה, אני עושה בשביל נתיניי! את כל החיים שלי אני משקיעה בשבילם!! רק עליהם אני חושבת מהרגע שאני פותחת את עיניי בבוקר ועד עלותי על יצועי בלילה (טוב, לא מתה על המילה הזאת, זו פשוט המיטה שלי, כך חשבה לעצמה מלכה העצובה)."

"וזו התודה שאני מקבלת על כך שאת כל החיים שלי אני משקיעה באחרים??",

שבועיים הסתובבה המלכה בצער עמוק, ולא היה חסר הרבה שהייתה הולכת אל המרפא המלכותי ומבקשת ממנו שיקוי קסמים נגד צער.

במהלך השבועיים הללו התחלפו לאט לאט רגשותיה של המלכה, והיא החלה לכעוס.

בתחילה השתוממה על כך שצערה מתחלף בכעס, הרי לא רגילה היתה לכעוס על איש, והנה, לפתע פתאום, מצאה את עצמה כועסת מאד, אפילו על בני משפחת המלוכה האהובים עליה, כעס גדול ורב.

לאחר שהתרגלה מעט אל רגש הכעס שהחל מפעפע בה, השתחררו להם פתאום זעם גדול ונשגב, חרון אף, ועוד המון מילים שהיא פתאום גילתה שהיא יודעת, בלי שפתחה מילון כבר שנים (טוב, למי יש זמן למילים נרדפות כשיש לך ממלכה לנהל..)

ואז בבוקר לא בהיר אחד, קמה מלכה מעל יצועה (נתקעה לי המילה, מה לעשות, חשבה בליבה מלכה,  אפילו היא רוצה לעצבן אותי…), והבינה שהנה היא הולכת לעשות משהו שלא עשתה מעולם.

היא הולכת להרע.

"את הג'ננה הם הביאו לי כפויי הטובה האלה!" חשבה לעצמה (מלכה שלנו אימצה לעצמה מספר מילים ששימשו את ההמון של אותם ימים, שכן במהלך ימי הכעס שלה סיגלה לעצמה נוהג חדש להתחמק מן הארמון בבגדי פשוטי עם ולהסתובב בגפה).

"אני אראה להם מה זה! ככה? לא רוצים את המאמצים שלי? לא תקבלו ממני כלום!" סיננה לעצמה מבין השיניים היפות שלה. "אתם עוד תתחננו שאני אעשה משוה בשבילכם! נראה איפה תהיו בעוד חצי שנה, כשכל הארמון יתפרק, השכנים שלנו ישנאו אותנו ואתם תצמאו את עצמכם בבלויי סחבות ובלי ארוחה על השולחן. על ארבע אתם תבואו אלי! זו תהיה הנקמה המתוקה שלי!"

ואחרי שגמרה לבכות וללכת בסמטאות, הולכת ומזילה דמעות חמות של כעס, חזרה לארמון עם תוכנית.

המלכה יוצאת לחופשה:

ראשית, ארזה לעצמה מזוודה קטנה (זה היה מאד מוזר לארוז לבד, בלי לחלק הוראות לעשר המשרתות הלבוש שלה), ונסעה בכרכרת הזהב לפריז.

לבד.

בפריז לא עשתה מאום מלבד להביט בתמונות שבארמונות בורבון, בית המלוכה הצרפתי ולאכול קרואסונים בשוקולד (הבורבונים התחפשו לפשוטי עם, ואילו העם חי בטעות וסבר שהם חוסלו בזמן המהפכה, 220 שנה קודם לכן…).

אחרי שבוע נסעה לרומא והסתובבה שם בארמונותיהם של קרוביה, משפחת מדיצ'י, שלמרות שלא היו אנשים נחמדים במיוחד, הרי שהארמונות שלהם נחמדים היו עד מאד.

הקרובים כנראה חשו שהיא במצב עדין ועזבו אותה לנפשה במרבית הזמן.

אחרי שבועיים חזרה מלכה הביתה, אבל החליטה על המשך החופשה שלה.

במסגרת הגזירות כנגד נתיניה ואנשי חצרה, היא נמנעה לחלוטין מלחלק הוראות, היא לא שאלה אנשים מה שלומם, לא ביררה אם הם עומדים במטלות שלהם, לא השיאה להם עצות ולא שחררה הוראות מלכותיות .

למעשה, היא לא עשתה מאום מלבד לעסוק בקריאה, כתיבה יוצרת, מחשבות, וחלומות בהקיץ.

אחרי חודש ימים שוב קמה ונסעה, ולאט לאט איבדה את הקשר עם מרבית אנשי הארמון.

נוכחותה הפכה בלתי מורגשת.

מספר ימים אחרי שחזרה מביקור בארצות המזרח, מרגישה קלילה ועליזה באופן משונה ומפתיע, ארע מאורע מאד חריג:

מלכה מבינה משהו חשוב:

אנשי החצר, וביניהם המלך, ביקשו ממנה עצה. הם נכנסו אל אגף המלכה, התיישבו, סיפרו לה על כל הקורות אותם בשבוע האחרון, וביקשו שתייעץ להם מה לעשות, כיוון שהם חלוקים ביניהם בדיעותיהם.

מלכה הקשיבה רוב קשב, ומכיוון שהייתה אשה טובה ואחראית, לא מנעה מהם את עצתה.

הם הודו לה, והלכו לדרכם, מרוצים מן העצה שקיבלו.

ואז נפל למלכה אסימון (טוב, אולי כבר לא היו טלפונים בממלכה, ולמרבית האירוניה כל הנתינים קיבלו סמארטפונים ממלכתם, אותה הם לא אהבו, אבל עדיין, אסימון זה אסימון).

היא נהנית כשרוצים אותה. היא מרוצה כשמבקשים ממנה עזרה.  וכשהיא נותנת ונותנת כל היום, לא רואים את מעשיה כעזרה, אלא כשליטה.

"נכון, אני מלכה ולכן תפקידי לשלוט," חשבה מלכה לעצמה, "אבל אני מבינה טוב טוב איך לעשות את זה בחוכמה, ולגרום להם לבקש ממני הוראות במקום לדחוף להם הוראות לתוך הגרון."

"מהיום," חשבה לעצמה, "שיתחננו להוראות שלי. שיבואו לבקש ממני עצות והנחיות, ואילו אני אשלוט רק על פי בקשה. לא מיוזמתי."

ובאשר הזמן, אדאג לעצמי. כך חשבה לעצמה מלכה, שבשלב זה הרגישה ממש עליצות.

והנה הסוף הטוב מהאגדות:

כל הנתינים ואנשי החצר התרגלו לבקש ממלכה הנחיות ועצות כשנצטרכו לכך, ובשאר הזמן למדו להסתדר לבד ממש בסדר.

והממלכה הקטנה פרחה ושגשגה.

וגם מלכה פרחה ושגשגה.

הסוף.