הרי החדשות ועיקרן תחילה:

תקשורת טובה לא פותרת את כל הבעיות בזוגיות.

בואו נגיד את זה שוב, והפעם בקול רם: תקשורת טובה לא פותרת את כל הבעיות בזוגיות.

נכון שלא אמרו לכם את זה עד היום?

נכון שתמיד פמפמו לכם שאם התקשורת תהיה טובה אז ניתן יהיה לפתור כל בעיה?

בולשיט.

אממה, תקשורת אמנם לא פותרת את כל הבעיות, אבל חלק נכד מהן כן. ובלי תקשורת אפקטיבית יהיה עוד הרבה יותר גרוע.

אז בואו ניקח עכשיו את השאלה של איך מתנהלים מתוך הבנה שתקשורת אינה תרופת פלא ונשים אותה רגע בצד. נתמודד איתה בהמשך, מבטיחה! ועכשיו נראה מה כן כדאי לעשות כדי לשפר את התקשורת הזאת, לכל הרוחות…

אז בואו נסתכל על זה:

רובנו מצויים בתקשורת זוגית כל הזמן

רוב הזוגות שמגיעים אלי כדי להתגרש, מגיעים עם מצב תקשורתי גרוע. לא יודעים לתקשר זה עם זו באפקטיביות.

שימו לב, זה לא שהם שותקים. לפעמים הם אפילו מדברים זה עם זו נון-סטופ, ממלאים את חדר הגישור שלי במילים, מפוצצים אותו ככה שאחרי שהם הולכים אני צריכה שואב אבק כדי לשאוב את מיליוני המילים שמתגלגלות על הרצפה, נתפסות בין הספרים על הכוננית, נדחקות לפינות, ונערמות על הכיסאות.

אבל התקשורת איננה אפקטיבית.

סתם בזבוז מילים. הכל הולך היישר מהשקית של השואב לפח הזבל.

ומסתבר, שזה משהו שהם סוחבים איתם מתחילת הקשר. תמיד הם דיברו ככה אחד עם השנייה, ותמיד הם חשבו שהם מתקשרים.

אז נכון, הם באמת תמיד בתקשורת, אבל באופן בלתי אפקטיבי בעליל. כאילו היא דיברה סינית והוא הונגרית, או גרוע מכך, כשהם דיברו אף אחד מהם לא שמע כלום, ורק היה נדמה לו שזה קללות…

אז מה זה תקשורת בלתי אפקטיבית, בדיוק?

מזהים אותה לפי התוצאה. מתקיימת שיחה, שני אנשים מדברים ביניהם, אך בתום השיחה אין יותר מידע, אין יותר הבנה, יש יותר כעס, ובדרך כלל יש קלקול קטן נוסף במערכת היחסים.

הרבה פעמים תקשורת בלתי אפקטיבית מתפתחת במשך השנים לתקשורת רעילה. את הזן הרעיל כולנו מכירים:

"את מבינה שאין לי סבלנות לשמוע את השטויות שלך?"

"ואת השטויות שלך, אפשר לשמוע?"

או:

"מה אתה כל הזמן עצבני?"

"את עושה אותי עצבני!"

זה הזן שמעלה את בני הזוג על מסלול התנגשות כמו שכביש 1 מעלה אותנו לירושלים.

כשהתקשורת רעילה כל שיחה הופכת לריב. נושאים שצריכים דיון וקבלת החלטות – לא מטופלים. כל פעם שצריך לסגור איזה ענין, הבטן מתהפכת כי כבר יודעים שזה ייגמר בעצבים וכסאח.

מה שנשאר זה האשמות, הערות עוקצות (ואני בכוונה לא קוראת להן 'עוקצניות' כי הן קטנות וחמודות בערך כמו נחיל דבורים גדול ושחור), ובייחוד טריקת דלתות במקום פתיחתן.

טראח. עוד דלת נטרקת. וטראח. עוד אחת.

אז מהם שני הרגלי התקשורת הכי חשובים שיסייעו לנו להתרחק מהרעל ומהמשבר הזוגי?

הנה שניים שאני קוראת להם כללי ברזל:

כלל ברזל מספר 1: צאו מהסרט!

ראשית אני מזהירה אתכם: גילוי העובדה שאתם בסרט עלול להיטיב עם בריאותכם!

כולנו חיים בסרט.

שמתם לב כמה פעמים ביום מישהו מתחיל משפט, ואתם כבר יודעים בראש את ההמשך ואת מה שהוא רוצה להגיד ואת מה שאתם רוצים לענות ואיך אתם מרגישים בקשר לזה?

כן, כן, אני יודעת, כולנו חיים בסרט. בסרט של עצמנו. שמוקרן לנו על המסך האחורי של הגולגולת, אבל מבפנים, וכל היום אנחנו רואים את אותו הסרט בווריאציות קלות מאתיים פעם בשעה.

אז בינתיים, בחוץ, כלומר בחיים האמיתיים, רוב הזמן אנחנו בכלל לא שומעים מה שאמרו לנו. הסרט עושה כל כך הרבה רעש והמסך בקולנוע כל כך גדל, שלא רואים ולא שומעים שום דבר אחר מלבד את הסרט.

וככה מפסידים את מה שאומרים לנו ולא ממש חיים במציאות האמיתית. אלא במציאות של עצמנו.

אז המסקנה הראשונה שלנו היא לצאת מהסרט. פשוט לקום, לזרוק את הפופקורן והקולה שממילא אי אפשר לגמור בגלל שזה כוס של ליטר, ויוצאים. ובחוץ יש אור ושקט.

וכך לומדים להקשיב. לא רק שותקים כשמישהו מדבר איתנו, שזה עניין של נימוס אלמנטרי, אלא הקשבה ממש. עם שקט בפנים.

אז אני מבקשת מכם – צאו מהסרט, כי רק ככה תוכלו להתחיל לתקשר עם העולם. תחשבו בליבכם:

אין סרט, פיטרו את המסריט, הקולנוע נסגר והבניין עומד להריסה.

וכשלומדים להקשיב נקי, לומדים גם לשים בצד את הפרשנויות, הכתוביות של הסרט, שעולות לנו תוך כדי ההקשבה.

שימו לב טוב חברים יקרים: אנחנו כל הזמן נופלים על פרשנויות. זה לא ייאמן כמה פעמים ביום אנחנו שומעים מישהו אומר משהו ומפרשים אותו אחרת ממה שהוא התכוון. זה בגלל הסרט. חשיבה בדפוס הרגיל מביאה למסקנה הרגילה, שאין לנו מושג אם היא באמת נכונה.

פשוט עגום כמה שזה נכון.

אז מה שקורה כשאנחנו לומדים לשים בצד פרשנויות זה שאנחנו מתחילים להבין את המציאות שלנו טוב יותר, ולכן לפעול בצורה יותר אפקטיבית.

עכשיו, שמתם לב שבכלל לא הזכרתי את הנושא של הקשבה לבן או בת זוג?  יודעים למה? כי אני מדברת על הקשבה בכלל, לכל אדם, והקשבה לבת הזוג כלולה בפנים. ושמה, כמובן, הרווחים הכי גדולים!

כלל ברזל מספר 2: לעולם אל תדלגו על שלב השאלה הפתוחה

אחרי שלומדים להקשיב – לומדים לשאול שאלות פתוחות שמבקשות אינפורמציה נוספת, מעבר למה שכבר שמענו, כדי שחלילה לא נניח הנחות ונפרש פרשנויות ונסיק מסקנות הפוכות למה שניסו לומר לנו ולא שמענו.

הנה דוגמא לשאלה פתוחה שעובדת מצוין ויש להעלות אותה מייד אחרי קבלת האינפורמציה הראשונית:

" למה את/ה מתכוון/ת בדיוק?"

אם תתרגלו לשאול את השאלה הזו בכל פעם שבן הזוג יגיד לכם משהו מעבר ל- "נגמר החלב", תחסכו לעצמכם חצי מהתוצאות הגרועות שבאות מהשיחות שלכם בכלל, ולא רק בזוגיות.

מבטיחה.

אז מציעה שכבר היום תתחילו לשאול כל אדם, מבלי להתעסק בשאלה האם זה יהפוך אתכם לנודניקים, "תגידי, למה בדיוק התכוונת כשאמרת …. ?"

והנה הבונוס המטורף של השאלה הזו: ברגע שאנחנו פותחים את הדיון ונותנים מקום לבן הזוג שלנו להסביר את עצמו, על זה, על פי עקרון ההדדיות הוא ישיב לנו בתשובה יותר מתונה, יותר שקולה, יותר זהירה ומכבדת, יותר אוהבת. כי הוא יעריך את זה שנתנו לו מקום להתבטא.

וכך, בפעמים הבאות כשנשאל את בן או בת הזוג שלנו את השאלה הזו התקשורת תלך ותשתפר. מייד אחרי שבן הזוג שלנו יירגע מההלם של סגנון התקשורת החדש…

כאילו מה, מקשיבים לי באמת???

אז אני מבקשת להדגיש בפניכם, חברים, שיש עוד המון המון דרכים, שבעזרתן אפשר להפוך את התקשורת עם בן הזוג שלנו לכלי אמיתי ליצירת רצון טוב, תחושת שיתוף פעולה ומקום לאהבה, אבל בואו נתחיל עם שני דברים קטנים ופשוטים, כאלה שבשבילם ממש לא צריך ללמוד תואר בתקשורת ולא להיוולד איינשטיין, ועם שני הדברים הללו נשנה את מערכת היחסים שלנו לטובה.

ולסיום – כלל הברזל שבא לפני כללי הברזל האחרים:

התקשורת האפקטיבית שלנו תעזור לנו לבנות את הזוגיות שלנו, כל זמן שנשקיע בה מחשבה ומעט עמל.

הפסיכולוג אדלר אמר פעם משפט מקסים: "כשאנשים מתחתנים הם בטוחים שיגיעו לרבנות ויקבלו קופסא מלאה בשוקולדים אותה יניחו על השולחן במרכז הסלון ולאורך כל חיי הזוגיות ייהנו ממנה. אבל המציאות היא אחרת. זוגות מתחתנים ומגיעים לרבנות, הם מקבלים קופסת שוקולדים ריקה אותה הם מניחים על השולחן במרכז הסלון ולאורך כל חיי הזוגיות ממלאים אותה."

ואני מוסיפה: אם נמשיך כל החיים למלא את קופסת השוקולדים, ואפילו אם כל הזמן נזלול ונזלול, הקופסא לעולם לא תתרוקן!

ומשפט לסיום, שאני מציעה לכם לשנן כל יום:

בכל רגע נתון יש לי הזדמנות לפתח הרגלי תקשורת שישפרו את

מערכת היחסים הזוגית שלי לכל החיים!

 ויש כאן עוד היבט חשוב: ילדים הם ספוגים קטנים, וכשיהיו לכם כאלה, אתם רוצים, מה זה רוצים – ממש משתוקקים – שהם ידעו להקשיב לכם! אז למדו אותם להקשיב בדרך הכי אפקטיבית בעולם – דוגמא אישית!