מכירים את האשה הזאת שכל הזמן מתלוננת לבעלה על כל העולם וסבתא שלו?

עכשיו אנסח מחדש: מכירים אותי?

או, יותר נכון, מכירים אותי הישנה, מלפני הרבה שנים, כשעוד הייתי מתלוננת סדרתית?

אני המתלוננת

פעם הייתי מתלוננת כשמשהו לא מצא חן בעיניי. ככה למדתי מגיל צעיר, וככה נהגתי, בלי באמת להקדיש מחשבה למה שאני עושה ומה התוצאות של מעשיי.

"קר לי ואני רעבה", "למה אתה אף פעם לא מוכן ללכת איתי לסרט?", "למה רק אני אחראית לקבוע עם חברים?" "תמיד אתה מוצא דרך להישאר בבית", "קשה לי", כאלה מן תלונות. חלקן מופנות כלפי בעלי, וחלקן כלליות, כלפי כולי עלמא (שזה כל העולם בארמית מדוברת).

העניין הוא, שבעלי לקח את כל התלונות שלי באופן אישי. אם אמרתי שקר לי, הוא ראה בזה ביקורת על כך שהוא לי חימם את הבית כמו שצריך (אפשר לחשוב שאני לא יודעת איפה התרמוסטט של המזגן..). וכמובן היו תלונות שבמפורש הופנו כלפיו באופן אישי..

אז למה אנשים מתלוננים?

אנשים מתלוננים משתי סיבות עיקריות:

         א.         הם רוצים אמפתיה, תמיכה, חיבור לזולת, נושא לשיחה. הם רוצים להוריד משהו מציק מהלב, לשפוך אותו על השולחן ולהרגיש טוב יותר. לדוגמא, חברה שמתקשרת להגיד שכל הילדים שלה חולים עם חום ויש לה פרוייקט להגיש מחר בעבודה. היא יודעת שאנחנו לא באמת יכולים לעזור לה, לא עם הילדים ולא עם הפרוייקט, אבל היא צריכה תמיכה ואמפתיה ופשוט לאוורר את העצבים שלה. יש תלונות שהן תת-מחלקה בתוך הסוג הזה של תלונות, שנועדו כדי להשיג הערכה וכבוד כלפי המתלונן ("מאז שקיבלתי את התפקיד החדש אני פשוט מוצפת עבודה והמנכ"ל מתקשר אלי כל רבע שעה…"). נשים חובבות להתלונן מהסיבה הזו.

         ב.         הם רוצים שמי שמקשיב לתלונה שלהם – יעשה משהו בנדון. לדוגמא, התלונה הזוגית הקבועה של בעלים רבים שאני מכירה, היא לא נותנת לי מספיק סקס. התלונה אינה מושמעת מתוך כוונה לקבל אמפתיה – אלא לקבל יותר סקס! תלונות של גברים כוללות יותר תלונות מהסיבה הזו ופחות מן הסיבה הראשונה.

בכללי, אפשר גם לומר שאנשים שמתלוננים הרבה פשוט רגילים לכך, לרוב עוד מבית ההורים.

מי שמתלונן הרבה  מן הסיבה הראשונה, ועצם הצפת התלונה גורמת לו להרגיש טוב יותר, צריך להבין שיתכן שהתלונות שלו עושות רע לבן הזוג שלו שצריך לשמוע אותן כל הזמן, ולפעמים אפילו לוקח עליהן אחריות, למרות שלא נתבקש לכך ולא זו היתה כוונת המתלונן.

אבל אני רוצה להתרכז בתלונות שמקורן בסיבה השנייה – תלונות שנועדו להשיג שינוי כלשהו בהתנהגות של בן או בת הזוג.

אז אחזור לנושא התלונות שלי מול בעלי, שהתייחסו באופן ממוקד אליו: האם הן השיגו את המטרה וגרמו לבעלי היקר לשנות ממנהגיו? (שבאמת לא היו כל כך נלוזים, אבל בכל זאת מצאתי המון סיבות להתלונן…)

ברור שלא! לא קיבלתי את מה שרציתי – רק הצלחתי לעצבן אותו.

אז עכשיו בואו נסתכל למה באמת כדאי לטפל בנושא של תלונות בתוך הזוגיות:

תלונות בזוגיות הן מזיקות במיוחד

לרובנו יש המון תלונות בתקשורת הזוגית שלנו. אנחנו אפילו לא שמים לב שאנחנו מתלוננים על בו או בת הזוג, והרבה.

והנזק של תלונות הוא רב ומצטבר. כשאנחנו חיים עם מישהו ומתלוננים על התנהגותו יום יום, אנחנו יוצרים מצג שאנחנו אוהבים אותו פחות, מכבדים אותו פחות, לא מרוצים מהאישיות שלו, לא מאשרים את ההתנהגות שלו, ועוד ועוד, עד כדי יצירת התחושה שאנחנו בחוסר שביעות רצון לחלוטין מהיחסים. שמעתי לא מעט פעמים את השילוב הקטלני הזה:

היא: "אתה תמיד מגיב בתוקפנות להערות שלי!" (פרשנות: לתלונות שלי)

הוא: "את כל הזמן מתלוננת עלי, אז למה התחתנת איתי בכלל אם אני כזה לא שווה?"

תזכרו: כל תלונה קטנה אוכלת עוד ביס קטנטן מגוף הזוגיות.

אני מתלונן משמע אני צודק

כשאני מתלוננת אני שולחת מסר שאני מאוכזבת ושאני רוצה שינוי התנהגותי אצל בעלי. ואני יודעת את זה. אין מצב שאנשים שמתלוננים חושבים שהם עושים מעשה נדיב ונימוסי.

אז למה, לכל הרוחות, אנחנו מתלוננים במקום לבקש? הרי הדבר ההגיוני לעשות הוא לבקש בקשה, ולא להתלונן על מה שלא נעשה כרצוני.

התשובה הפשוטה והכואבת היא שמי שמתלונן במקום לבקש, עושה זאת מתוך הצורך להיות צודק. כי צדק הוא כוח ובמאזן בין שניים, המתלונן רוצה להיות צודק ולכן שולט.

בקשות נתפסות אצל רבים כסימן לחולשה. לעומת זאת תלונה, מראה שאני זאת שבסדר, אני הצודקת, ואתה הטועה והשוגה. זה שלא בסדר, זה שצריך לשנות מהתנהגותו. הרי אתה נתת לילדה קטנה סוכר וקפאין בשעה מאוחרת בלילה. זה בסדר? ברור שלא! ואתה יודע שאני צודקת!

איך נזהה תלונות?

יש תלונות שהן מאד ערמומיות. הן מתחבאות בתור דברים אחרים.

הסימנים לתלונות הם:

–          שימוש בגוף שני עבר ("שוב לא קנית חלב", "לא סידרת את המטבח למרות שביקשתי"), לפעמים המילים מלוות בשימוש באצבע המורה..

–          שימוש מסיבי במילים "אף פעם" ו- "תמיד" (למה אף פעם אין שקט בבית הזה?", "למה אני תמיד צריכה לבקש ממך? למה אתה אף פעם לא מוציא את הפח על דעת עצמך?")

–          שאילת שאלות שהן בעצם תלונות בתחפושת, ("מה חשבת לעצמך כשנתת לילדה בת שנתיים שוקולד בעשר בלילה?")

תלונות אף פעם לא מביאות, וגם אף פעם גם לא יביאו, תוצאות רצויות. נקודה.

רדיפת הצדק והגשת תלונות לא מביאות לתוצאות הרצויות, אפילו לא בבית המשפט ומקל וחומר בבית. ככל שאני מתלוננת יותר על זה שהוא שותק, ככה אני מגבירה את הסיכויים שבעלי ימשיך לשתוק.

למה?

כי כמו שאני אוהבת להיות צודקת, ככה הוא שונא להיות לא צודק. וכשאני מתקיפה אותו בתלונה, הוא מייד מתגונן ושותק, כי אם הוא יתחיל לדבר – משמע שצדקתי! ולכן ברגע שהתלוננתי שהוא שותק – גרמתי לו לשתוק עוד יותר. אין לו ברירה. זה אוטומטי.

עכשיו יש 2 אפשרויות: האחת – להחליט שהציפייה שלי שבעלי להסכים לדבר איתי מתי שבא לי לדבר איתו היא לא הגיונית ולוותר עליה. השנייה – להחליט שהיא הגיונית ואז להפוך אותה לבקשה.

תזכורת: ציפייה לא הגיונית נוצרת מתפיסה לא הגיונית שלי לגבי איך שהעולם צריך להתנהל. במקרה הזה, למשל: אני תמיד צריכה לקבל את מה שאני רוצה.

אז נכון, בדרך כלל רצוי לשים את רוב הציפיות על הכריות, אבל נניח שאני ממתנת את הציפייה שלי ומחליטה שזה הגיוני לצפות שבעלי ידבר איתי כשיש לי משהו חשוב לדבר עליו.

אז איך גורמים לבעל לדבר ולא בתלונה?

העבודה – הפיכת תלונה לבקשה:

אז עכשיו נעבוד:

1. מצאו 10 תלונות שחוזרות הרבה אצלכם (התלונה הקבועה של בעלי היא שאני לא מנקה מספיק אחריי.. הוא צודק..)
2. בחנו האם התלונות סבירות והאם הן מחוברות למציאות. ציפייה שאני אף פעם לא אתלונן, למשל, היא לא סבירה. לעומת זאת ציפייה לצמצום התלונות שלי כלפי בעלי בחמישים אחוז והפיכתן לבקשות – סבירה בהחלט.
3. החליטו על שלוש התלונות שאיתן הייתם רוצים להתחיל.
4. תרגמו אותן לבקשות.
5. את התרגום עושים כך:
6. עוברים ממיקוד על העבר ("למה את תמיד מתלוננת על דברים כלליים שאינם בשליטתי, כמו למשל על מזג האוויר…") למיקוד על העתיד ("מהיום אני מבקש שתשתדלי לא להתלונן על דברים שאינם בשליטתי כמו למשל על מזג האוויר.."),
7. לא מזכירים את התלונה בכלל. עוברים ישר לשלב הבקשה.
8. לא מנפחים הר מכל עכבר. לשמור על פרופורציות! אז נכון, אני נהגתי להתלונן הרבה, אבל בעלי אף פעם לא אמר לי משפט כמו "כל היום את מתלוננת", אלא "אני מבקש שתצמצמי את מספר התלונות שלך". ההבדל בין שני הניסוחים מאד משמעותי! ואם לדוגמא בן הזוג שלך זורק כל יום את הגרביים המלוכלכות שלו באמבטיה, זכרי שהוא לא מהמר, שתיין ואלים. זה רק גרביים. אז להירגע.
9. אם בן הזוג מסרב לבקשה, לשאול אותו מה הוא כן מוכן לעשות. זכרו: כשמישהו אומר לכם לא, נצלו את ההזדמנות! תמיד תשאלו אז מה כן. למה הוא כן מסכים. ומכיוון שהרגע הוא אמר לא, רוב הסיכויים שעכשיו כבר לא נעים לו והוא יסכים למשהו אחר. ומשא מתן ברוח טובה הוא מקום שבו אפשר להשיג הישגים מאד יפים וגם ללמוד לשתף פעולה למרות שנקודת הפתיחה היתה חוסר הסכמה!
10. חוזרים על הבקשה הרבה פעמים, כל יום עוד פעם. אבל בטון רגוע, בלי להוסיף את התוספת החביבה, "כמה פעמים ביקשתי ממך ש…". כי לוקח זמן עד שהבקשה מוטמעת, אל תשכחו שלפעמים מדובר בהרגלים של עשרות שנים. זה עובד, זה לא במיידי, אבל מצד שני, שום דבר בעולמנו לא במיידי!

השורה התחתונה – הישגים!

זכרו טוב טוב: שכשהתלוננו – השגנו את המטרה ההפוכה ממה שרצינו. כשאנחנו מתמקדים בבקשה לעתיד, אנחנו מייצרים מרחב עבור בן או בת הזוג שלנו בו הם יוכלו לשתף איתנו פעולה.

עכשיו החליטו אתם מה אתם מעדיפים…

שלכם,

מיכל