בפגישה השנייה גיל הגיע לבד. אני ביקשתי, הוא הסכים.

הייתי חייבת להבין מה קורה שם, למה הבחור הצעיר והמקסים הזה, שנשוי בסך הכל חמש שנים, לא שוכב עם אשתו.

בפגישה הראשונה הם באו ביחד, ודיברו על המריבות, על הכעסים, על התקשורת הלקויה, ועל כך שהם צריכים עזרה כדי ליצור שיח אפקטיבי ביניהם. מה שאני ראיתי היה אותה, נרתעת מהמגע שלו כשהוא גחן קדימה אל עבר בקבוק המים הקרים.

אז הזמנתי כל אחד מהם בנפרד.

"כמעט ואין." גיל ענה, כששאלתי אותו איך הסקס.

האמת, לא ממש הייתי מופתעת. בעדינות שאלתי למה לדעתו זה המצב ביניהם.

"אני מרגיש מושפל," הוא אמר לי וראיתי את הכעס מתחיל להצטבר לו בחזה ולטפס במעלה הצוואר.

"למה, לכל הרוחות, אני צריך להתחנן כל פעם שאני רוצה סקס?" הוא זרק לי, לא באמת מצפה לתשובה.

"מה היה ביניכם בהתחלה?" שאלתי.

הסתבר לי שבהחלה היה סקס לא רע בכלל, לא הכי טוב שהיה לו בחיים, אבל לא רע. הם היו יותר חברים טובים מאשר זוג באטרף מיני, אבל גיל האמין שיהיה בסדר. שהם ישתפרו עם הזמן.

אחר כך היא רצתה הרבה פחות והוא רצה אותו דבר. וגם רמת ההתלהבות ושיתוף הפעולה מצידה הלכה וירדה, וככה נוצר פער. מה פער, בור עמוק.

כל הסיפור הזה התרחש אחרי שנולד הגדול שלהם, היום בן שלוש. אחרי שנתיים נולד אחיו הצעיר ומאז פשוט אין על מה לדבר, המיטה הזוגית שלהם נראית כמו מדבר גובי בשנת בצורת.

"ואיך זה עבר מבסדר ללא קיים?"

"דווקא בהריון עם הגדול היה בסדר, אבל אחרי שהוא נולד, כל פעם שהתקרבתי אליה, והתחלתי ללטף אותה, לחבק אותה, לנשק אותה, היא דחתה אותי."

"גם כשבאת רק ללטף ולחבק?" שאלתי.

"למה את מתכוונת?" הוא שאל אותי בפליאה.

"כשרצית רק ללטף, היא שיתפה איתך פעולה?"

"למה שאני ארצה רק ללטף?" הוא המשיך להיראות מופתע. "אשתי אישה מאד יפה וסקסית וכשאני רק מסתכל עליה עומד לי ואני רוצה להשכיב אותה. אז אם אני בא אליה ומלטף אותה, היא לא מבינה שאני צריך ממנה חום ואהבה?"

"למה אתה מתכוון כשאתה אומר חום ואהבה?" אני ממשיכה להקשות עליו.

"אני בנאדם מאד פיזי," הוא אומר לי בנחרצות. "אני צריך שאשתי תיגע בי, תנשק אותי, תחבק אותי, תשכב איתי, תרד לי, ובייחוד – אני צריך שהיא תרצה אותי. תשתוקק אלי. אני ממש צריך שהיא תבוא אלי ככה, סתם, בלי שום קשר לכלום ותבהיר לי שהיא רוצה אותי כאן ועכשיו."

עכשיו הבנתי.

גיל לא מפריד בין מגע מיני ומגע פיזי לא-מיני. חלק מאד גדול מהמגע שהוא יוזם נתפס אצלו כבקשה לסקס,  וכמחמאה לאשתו היפה. ומכיוון שכך, אשתו מפרשת כל מגע שלו כבקשה לסקס, ולזה היא לא מסכימה.
וכך נוצר ביניהם אחד הדפוסים הזוגיים הכי הרסניים שאני מכירה:

שני בני הזוג מתרגלים שנשיקות וחיבוקים שהן מעבר למשהו חטוף על הלחי ביציאה מהדלת, מובילים לסקס. אחד מבני הזוג (במקרה הזה אשתו של גיל) נמנע מהחיבוקים והנשיקות הללו כיוון שזה תמיד מוביל לסקס. בן הזוג השני (במקרה הזה גיל) נמנע מחיבוקים ונשיקות באופן כללי מכיוון שזה לא מוביל לסקס אלא לסירוב.

התוצאה: גם אין מספיק סקס וגם אין חיבוקים ונשיקות שאינם מובילים לסקס. מחסור כרוני ומסוכן במגע גופני בכלל.

"אשתך מתחמקת ממך כשאתה מתקרב אליה ומתחיל ללטף אותך?" אני ממשיכה לשאול את גיל.

"בדרך כלל." הוא עונה. יש לה טכניקות מאד מתוחכמות להתחמק ממני. צחוקים, סחבקיות, התעסקות במה שהיא מתעסקת, זינוק לכיוון אחד הילדים, ועוד כאלה. ובמיטה, בכלל. היא קוראת, היא סורגת, היא עייפה, היא קוראת מיילים, היא נכנסת למיטה אחרי שאני נרדם, היא במחזור איזה עשרה ימים בחודש, חם לה, כואב לה הגב, ומה שאת עוד רוצה.

אני מרגיש דחוי, מושפל, אני מרגיש כמו כלב שעומד בחוץ ליד הדלת ומיילל שיכניסו אותו."

"הקטע הוא," הוא מוסיף אחרי הרהור, "שפעם חשבתי שהיא בנאדם נורא פיזי, ועד היום היא די ככה עם האחיות והחברות שלה, וגם עם הילדים. רק אני מצורע."

למה גיל ואשתו הם זוג רגיל לכל דבר ועניין

ליבי כואב על גיל המסכן. וגם על אשתו, שמפחדת לתת לו לגעת בה, כי היא לא רוצה שהוא יתגרה, יבקש סקס ויחטוף סירוב לפרצוף. הלב נשבר.

אני מצטערת על הזוג הצעיר הזה, שאין ביניהם כמעט הזדמנויות למגע גופני בכלל, ומעט מאד הזדמנויות למגע מיני. או שנוגעים עד האורגזמה, או שלא נוגעים בכלל.

ולאשתו של גיל יש שני תינוקות על הראש וליבידו ברצפה. כלומר, מצבה נורמלי, רגיל לגמרי, והיא כנראה לא סובלת משום בעיה, הוא פשוט אימא צעירה ומותשת, שעסוקה באימהות שלה וגם עובדת במשרה מלאה.

נדמה לי, שאם היתה לגיל תחושה שהוא רצוי במישור הלא-מיני, הוא היה מרגיש הרבה פחות מושפל ודחוי. לא בלתי מושפל, כי גבר צעיר ובריא צריך סקס, וסקס משמעותי, אבל יותר טוב מכלום. משהו שיחזיק אותו עד שאשתו תתאושש ותתאפס על עצמה.

ונדמה לי שמה שהוביל אותם לשם הוא התנהלות לא מספיק ממוקדת בנוגע למגע לא מיני, עוד מתחילת הקשר שלהם ועד שהם הגיעו, בשעה טובה, ללידת הילד הראשון.

אני מחליטה על קו פעולה. אבל לפני שאספר לכם, קוראיי היקרים, מה עשיתי, אני רוצה לעדכן אתכם קצת על המנגנונים הנשיים וגבריים שעובדים כאן.

צריך להבין את זה כדי להיות מסוגלים להבין את הגברים האלה, שמרגישים דחויים ורוצים סקס, ואת הנשים האלה, שנראות לגברים רבים כמו קרחונים אבל למעשה הן ממש לא.

אז בואו נגדיר את הפער הקיים בין נשים לגברים בעניין הזה:

אצל הגבר הצעיר קיים חיבור אוטומטי בין מגע למגע מיני. כל – או כמעט כל – מגע הוא מגע מיני (חוץ מהניקור על הלחי, כבר אמרנו, כזה שנותנים גם לדודה ברכה). התחלתי ללטף אותך – עומד לי. אנחנו מתחבקים ומתנשקים יותר משתי דקות (יש כאלה שגם חצי דקה מספיקה להם, חמודים) – אני מרוגש, אני חייב סקס ועכשיו. מה את רוצה? זאת מחמאה שאני כל כך נמשך אליך שזה מה שקורה לי רק מלגעת בך…

בעיני הגבר הצעיר השתלשלות מאורעות כזאת היא טבעית – מה משונה פה? הרי ככה זה היה מאז שהתחלנו לצאת, לא ככה? התחלנו בחיבוקים ונשיקות, עברנו ליחסי מין, ושנינו היינו שמחים ועליזים, והיה מלא סקס, וזה מה שהביאו אותנו עד הלום, לחופה, לחיים המשותפים (לא משנה הסדר) ולילד הראשון.

ידוע שהטבע מכתיב שגברים יחפשו הכי הרבה סקס שהם יכולים להשיג, כדי לפזר את זרעם. אותו הטבע מכתיב שנשים יחפשו מחזרים רבים ככל הניתן כדי לבחור בטוב ביותר, שיעזור להן לגדל את הצאצאים. כלומר – גברים מחפשים כמות, ונשים מחפשות איכות.

כולנו צריכים מגע גופני, אבל גברים צעירים צריכים יותר סקס. הרבה יותר. המחקרים ומטה-מחקרים מוכיחים זאת שוב ושוב (מטה-מחקר הוא מחקר שמחבר יחדיו את כל התוצאות של הרבה מחקרים שקדמו לו, על פי קריטריונים מדעיים ברורים ומוציא מסקנות מהכול ביחד).

עוד חשוב מכך, גברים מביעים את הרכות והפגיעות שלהם פחות במילים ויותר בשפת הגוף. כלומר – הם צריכים סקס גם כדי להביא לידי ביטוי את הצד הרך, האוהב שלהם, צד שלא יכול להיחשף בשיחה. הסקסולוגית האמריקאית החשובה אסתר פרל קובעת שעבור גברים, סקס הוא שפת האינטימיות.

ומה קורה אצל הבנות?

אצל נשים קיימת הפרדה בין מגע גופני מיני ומגע גופני שאינו מיני. והן צריכות את שני סוגי המגע, אולם במינונים שונים לגמרי.

אמנם כל אישה והמינון שלה, אבל העיקרון תקף: נשים רוצות גם חיבוקים וליטופים בלי קשר לסקס. חיבוק ונישוק הם לא תמיד משחק מקדים. נכון, התנשקתי והתחבקתי איתך, אבל המסקנה שלך שזה אומר שאני רוצה לזנק למיטה היא ממש שגויה!

יתרה מכך, במשך הזמן, ככל שהחיים נעשים יותר עמוסים, ובמיוחד כשמגיע הילד הראשון, הסקס נזרק לפינה, והוא יהיה שם, בעונש, למשך כמה שנים. מכל מיני סיבות שנסביר בהזדמנות אחרת.

כך שמרבית הנשים הללו לא רוצות לגרות את הגבר שלהן ואחר כך לאכזב או להרגיז אותו – ולכן הן מראש נמנעות מהמגע הגופני שהן כל כך צריכות – המגע הלא-מיני.

ויש כאן עוד עניין: נשים שמקבלות את הרושם שכל חיבוק ונשיקה נגמרים במיטה, מבינות שהחיבוק והנשיקה הן תשלום מראש שהבחור שלהן מציע בתמורה לסחורה. שילמתי בחיבוקים – עכשיו תביאי את התמורה. לפעמים זה נכון ולפעמים לא, אבל זה בהחלט עשוי להיתפס ככה, לפחות חלק מהזמן: הוא לא מחבק אותי כי הוא אוהב אותי ורוצה לעשות לי נעים; הוא בעצם מכריח אותי לעשות סקס.

ונשים לא מוכנות להרגיש שהן משלמות בסקס בעד משהו שהן צריכות. כי אז החיבוק מאבד את הקסם שלו, מפסיק להיתפס כאות חיבה ובטח לא כנתינה קסומה. הוא סתם תשלום.

אז הנה הגדרה של הפער בין נשים לגברים:

הצרכים הביולוגיים בינינו שונים. במהלך תקופת החיזור, בה כולם עושים יותר סקס נוצרים דפוסים שאינם משקפים את המציאות של מערכת יחסים יציבה וארוכת טווח, נשים לא מתקשרות מספיק טוב את הצרכים שלהן, גברים לא מתקשרים מספיק טוב את הצרכים שלהם, וגם לא תמיד התקשורת הזאת פותרת את הבעיה, כי כל אחד צריך מה שהוא צריך, וכך קיבלתם את הפער.

והחיבוק המבלבל הזה, שיושב באמצע הפער, באמצע המחלוקת, לא אשם בעצם. הוא החלק הטוב של העניין, אבל בשלב הזה בני הזוג שלנו עדיין לא מבינים את זה.

מה עושה החיבוק לכולנו, לגברים ולנשים כאחד

אז בואו נתחיל את הדיון על החיבוק בשאלה החשובה – למה אנחנו מתחבקים? או, יותר מדויק, למה הטבע סידר לנו שנרצה להתחבק?

חיבוקים מספקים לנו הרבה יותר מהנאה גופנית סתם, חיבוקים נותנים תחושת נחמה, ביטחון, חברות, שחשובים כולם לקיומה של מערכת יחסים טובה. גם את החברים שלנו אנחנו אוהבים לחבק כשאנחנו נפגשים איתם. וכמובן, חישבו על כמויות החיבוקים שאנחנו מעתירים על הילדים שלנו ושהעתירו עלינו כשהיינו ילדים.

התחושות הללו הן תוצאה של שחרור ההורמון אוקסיטוצין, שמשתחרר גם אצל גברים וגם אצל נשים בזמן החיבוק. נשים מרגישות יותר את השפעתו של האוקסיטוצין בגלל הפעולה המשותפת שלו עם ההורמון הנשי, אסטרוגן, אבל בשני המינים החיבוק משחרר את ההורמון הזה, שמכונה על ידי המדענים, "הורמון החיבוק" ("the cuddle hormone"), או הורמון האהבה.

מחקרים הוכיחו שאוקסיטוצין מעלה את תחושת הרוגע והשמחה, מגביר את הביטחון העצמי, תומך בתחושת החיבור שלנו לאנשים אחרים, מסייע להורדת לחץ דם ולא פחות חשוב – תורם להורדת הרמות של הורמון הלחץ, קורטיזול. לכן אנחנו מרגישים צורך להתחבק כשאנחנו מבוהלים, מתאבלים, או מותשים.

תחושת החיבור החזק, כמעט התחברות, תחושת הרוגע והנעימות שמתפשטת בגוף כשיש לנו אינטימיות לא מינית, הן תוצאות של שחרור ההורמון המדהים הזה שהטבע סידר לנו כדי שנרצה להתחבק.

האוקסיטוצין עושה פעולה כפולה: הוא גם גורם לנו להרגיש טוב, והוא גם גורם לנו לרצות לגעת עוד. וכאן נוצר מעגל קסמים כזה: ככל שאנחנו מתחבקים יותר – כך אנו מרגישים קרובים יותר וככל שאנחנו מרגישים קרובים יותר – ככה אנחנו רוצים לשוב ולהתחבק. סוג של קסם.

מחקרים חדשים אפילו מציעים את הסברה שאוקסיטוצין מקטין את תגובת ה- "הילחם-או-ברח" (‘fight-or-flight’). ולכן בפעם הבאה שאתם מתכוננים לשיחה קשה, כדאי לכם להתחיל בחיבוק גדול…

למרבית ההפתעה, ועל פי מחקר חדיש חדש של מכון קינסי בארה"ב (שהוקם בשנת 1947 על ידי ד"ר אלפרד קינסי, מייסד תחום הסקסולוגיה בארה"ב, והוא מכון המחקר החשוב בארה"ב שעוסק בחקר מיניות האדם), גברים אחרי 15 שנות נישואים מתחילים לרצות עוד יותר חיבוקים ורכות מאשר הנשים, ופחות סקס (אבל לגיל ואשתו לא בטוח שהמחקר הזה כבר יועיל, אם הם לא ישרדו את עשר השנים הבאות…).

אז מה בעצם אומר לנו החיבוק שקיבלנו הרגע מבן או בת הזוג שלנו (חוץ מהמסר המיני)? הוא אומר לנו משפטים כמו, "אני כאן כדי לעזור לך", "אני מרגישה שלווה ורגועה כשאני קרובה אליך", "תודה על כל מה שאת עושה בשבילי", "אני מאושרת", "אני מקבל אותך כמו שאת", "אני אוהב/ת אותך".

אז איך סוגרים את הפער הענק הזה, לפחות באופן חלקי:

ועכשיו, בשעה טובה ומוצלחת, בואו נחזור לגיל ולבעיה שלו:

"אני מבקשת ממך לערוך ניסוי, שייקח לך שלושה שבועות, ושאני חושבת שהוא יכול לשנות את המצב ביניכם לטובה," אני מציעה לו.

גיל מהנהן בראשו במרץ, מנסה להיאחז בתקווה שאני מציעה.

"אל תבקש שום סקס במשך שלושת השבועות הקרובים," אני אומרת לו.

אני רואה את האוויר יוצא לו מהמפרשים, ואני מחייכת.

"אל תדאג," אני אומרת לו, "אני לא מנסה להרגיל אותך להיגמל מסקס לגמרי."

הוא עדיין לא מאמין.

"מה שאני מציעה," אני מדריכה אותו, "זה לשנות אצל שניכם הרגל, ולהחליף אותו בהרגל חדש, שאומר ככה: יש סקס ויש מגע גופני-לא-מיני. לשני הסוגים הללו יש הרבה מקום במערכת היחסים שלכם."

"אז מה את מציעה שאני אעשה? יכריח את הגוף שלי לא להתגרות כשאני מתקרב אליה?" הוא שואל.

"ומה אתה מציע," אני משיבה לו, "להמשיך בדרך שלך, שלא עובדת?"

גיל שותק. הוא רואה שאין לו ברירה אלא להמשיך ולהקשיב, למרות שזה לא נראה לו.

"בוא נתייחס אל הניסוי כאל ניסוי. הוא זמני. הרי תמיד תוכל לחזור לדרך שלך, נכון?"

גיל מהנהן בחוסר חשק, ואני ממשיכה.

בשלושת השבועות הקרובים אתה מבלה במשך חצי שעה בכל יום בחיבוקים וליטופים ונשיקות של אשתך, בלי שתעשה שום ניסיון, לא במילים ולא בגוף, לרמוז שאתה רוצה סקס. אתה יכול לחלק את מחצית השעה הזו למנות יותר קטנות במשך היום, איך שעובד לכם. אם יש לך בעיה עם זה והתגרית ככה שאתה חייב שחרור, אתה מתרחק ממנה ועוזר לעצמך. ובכל מקרה, אתה לא מבקש ממני כלום, וגם לא מסביר לה עד כמה אתה בעל מושלם שאתה נותן לה חיבוקים, ברור?"

"למה שלושה שבועות?" הוא שואל, עדיין לא משוכנע.

"כי זה הזמן שלוקח להרגל חדש להתקבע במקום," אני עונה לו. "אבל אתה חייב להתמיד. לא תתמיד – בזבזת את הזמן שלך לריק. גם סבלת וגם לא הרווחת מזה כלום."

"ומה זה יעשה לאשתי?" הוא שואל.

"זה יפריד אצלה במוח את המגע המיני שאתה זקוק לו, מהמגע הלא מיני שהיא כל כך זקוקה לו," אני עונה לו. "היא לא תחשוב שאתה בא לחבק אותה כדי לקבל סקס, אלא רק כדי לחבק, וככה היא תוכל להיעתר למגע שלך, ולקבל את מה שהיא צריכה ממך. ושלא נדבר על כך שתחושת החיבור, שהולכת ומתמסמסת אצלכם, תתחזק גם היא."

"אז מתי אני אקבל את מה שאני צריך?" הוא שואל.

"כשהיא תראה כשאתה נותן לה את מה שהיא צריכה בלי להתחשבן, היא תרצה לתת לך את מה שאתה צריך. ככה עובד עקרון ההדדיות. ככל שתיתן יותר בלי לבקש תמורה – ככה תקבל יותר. עקרון מדהים – אבל אמיתי לגמרי."

"אני רק לא חושב שפתאום היא תהפוך לחתולת מין…" הוא אומר בפקפוק, והוא צודק.

"ברור. היא אישה צעירה ומותשת עם שני תינוקות. אבל מצד שני, מה אתה מקבל היום?"

אני לא מגלה לגיל שגם הוא ייהנה מהמגע הלא מיני שלו עם אשתו. את זה הוא כבר יבין לבד…

"אני מבין את מה שאת אומרת," גיל מתחיל לתפוס את העניין. "אני מייצר אצלה תחושה טובה שאני מקבל אותה ואת הצרכים שלה, ואז היא תרצה לייצר אצלי תחושה טובה מקבילה…"

"בדיוק!" אני נהנית, "זה עקרון ההדדיות, והוא יביא לך דיבידנד בעוד תחומים, לא רק בחדר השינה. אבל העיקרון הזה חייב לנוח. אי אפשר לתת ומייד לבקש תמורה. אז זה מסחר. רק כשנותנים בלי לבקש, מקבלים בחזרה. מן פלא שכזה."

גיל ואני נפרדים ואני מחכה לשמוע בקוצר רוח איך הוא הצליח לעמוד במשימה שלו, שאינה פשוטה כלל.

אני מחזיקה לו אצבעות שזו תחילתה של הדרך שלו בחזרה אל אשתו, והדרך שלה בחזרה אליו…

ומילה אחרונה לסיכום:

כשאתם חיים במערכת יחסים זוגית מתוך כוונה להמשיך ולחיות בתוך המערכת הזו למשך שנים ארוכות – תתחילו לחשוב לטווח הארוך!

תחשבו במונחים של איכר ששותל עץ פרי, ולא במונחים של ילד קטן שזורע זרעי אפונה. הרימו את העיניים והביטו רחוק, ותמיד תמיד שאלו את עצמכם את השאלה הבאה: איפה אני רוצה להיות בעוד שנה? וככה תדעו מה לעשות, וגם מה לא לעשות כרגע.

נתינה סבלנית ומתמשכת שאין בצידה התחשבנות היא הדרך היחידה שתביא לכם שיתוף פעולה מתוך רצון טוב, בכל התחומים ובוודאי בתחום האינטימיות.

ולכן בנים, פשוט חבקו, חבקו הרבה, חבקו בלא לבקש תמורה, חבקו בשקט בלי לדבר, חבקו לשם החיבוק !

מבטיחה לכם תוצאות טובות.