שלום חברים,

היום נדבר על הסכמות שבשתיקה במערכת היחסים הזוגית.

מה זו הליכה על קצות האצבעות?

בזוגיות, ללכת על קצות האצבעות זה להסכים בשתיקה להתנהגויות של בן הזוג שלא מוצאות חן בעינינו. מדובר במצבים שבהם אנחנו נזהרים ברגשותיו ובכבודו של בן הזוג וסותמים את הפה חזק חזק. בפנים לא טוב לנו עם זה, אבל זה מה שאנחנו עושים, מכל מיני סיבות.

ההסכמה שבשתיקה, או ההסכמה השתוקה (אין מילה כזאת, אבל המצאתי), זו שלא מדברים עליה, היא חוזה חתום בין שנינו (האחד התנהג, השני איפשר על ידי השתיקה שלו, הראשון תפס את זה כהסכמה) ומעתה, זו תהיה ההתנהגות המקובלת בינינו לגבי אותו עניין.

לכולנו יש הסכמות שתוקות שעושות לנו נזקים גדולים מאד. דוגמא נפוצה היא שימוש במילים מעליבות.

כתבתי על כך פוסט שמסביר את כל העניין והוא מצוי באתר שלי. אז למי שרוצה –

לחצו כאן כדי לקרוא "ללכת על קצות האצבעות: זהירות סכנת נפילה!"

מה הנזקים האפשריים כששומרים בבטן?

קצות האצבעות מחוברות לבטן. זה אומר שבזמן שהולכים על קצות האצבעות, שומרים משהו בבטן, לפעמים שנים, וכל יום זה כואב טיפה יותר.

כל פעם ששמענו או ראינו את הדבר שמציק לנו ולא אמרנו כלום לטובת השקט התעשייתי, או מכל סיבה אחרת שחשבנו שהיא ראויה, צברנו רגשות קשים: טינה, תסכול, כעס, והדודה הכי מרשעת במשפחה הזו – שנאה.

אז הבנו שצריך לפתוח. איך עושים את זה?

קבלו את הנוסחה:

1. במשך שבוע מקשיבים לבטן. ומכינים רשימה של הדברים שהכי מפריעים לנו. שהכי כואבים. בוחרים דבר אחד. זו ההתחלה. בהמשך, ואחרי שנצליח לשנות הסכמה שתוקה אחת, יבואו לנו הביטחון והתיאבון, ונמשיך לעוד כמה.

2. מבקשים מבן או בת הזוג לשוחח על הנושא, ומסבירים בדיוק למה זה כואב לי, מה אני צריך, ומה הבקשה שלי. מדייקים. חשוב מאד איך מבקשים!

למי שעוד לא קרא את הטיפ הקודם, שעוסק בדיוק בנושא של איך לבקש בקשות,

ממליצה לכם לחזור אחורנית ולקרוא.

3. סולחים לבן הזוג כשהוא שוכח ומתבלבל וחוזר לסורו. לוקח זמן לשנות הרגלים. ממשיכים להתעקש על הנקודה.

ונגיד שאני בתקופה קשה ואני צריכה שבן הזוג שלי בכל זאת ילך על קצות האצבעות בשבילי?

1.  זה לגיטימי. אבל הליכה על קצות האצבעות צריך לבקש. אז בתקופה בה אנחנו צריכים יותר התחשבות, אפשר לספר שקשה לנו ולבקש ככה: נכון, זה קשה, אבל אני מבקשת שתהיה יותר סבלני איתי, ולא תדרוש ממני לא להתלונן. אני צריכה להתלונן. תוכל לעמוד בזה? וכאן נותנים לבן הזוג את הפרטים של הבקשה, כולל פרק הזמן הנדרש. הגדרת גבולות הגזרה חשובה, כדי שבן הזוג לא יחשוב שעכשיו ההתחשבות הזאת תימשך לעד.

2. ובן הזוג שנתבקש ללכת על קצות האצבעות – גם לו יש מה לבקש כאן. עכשיו תורו להסביר מה הוא יכול לתת, מה גבולות הגזרה שלו, כולל כמה זמן הוא יכול לתת את ההתחשבות.

3. וכך אתם יכולים להגיע יחד להסכמה, עם מה שניכם יכולים לחיות.

4. ועכשיו תורו של המבקש (או המבקשת) , שהרגע קיבל מתנה ענקית מבן זוגו, להודות! בצורה מפורשת ונדיבה! בן זוגי מתאמץ, לא קל לחיות איתי כשאני במצב כזה! וכמובן, לסלוח לו כשהוא לא מצליח במאה אחוז…

5. ובתום התקופה – אפשר לשוב ולדבר על ההסכמה, ולראות איך הצלחנו ומה זה נתן, ומה עושים עכשיו.

ועכשיו זכרו את העיקר:

1.  כשאנחנו לוקחים אחריות על מערכת היחסים שלנו, שמים בצד את הפחד (ועוד נעסוק רבות פחד) ומתמודדים בפתיחות עם מה שצריך להתמודד, אנחנו מפסיקים את השתיקה שמזיקה לשנינו בטווח הארוך. הסכמה שתוקה היא בעצם התנערות מאחריות ואנחנו אנשים אחראים!

2. כשאנחנו פועלים מתוך הסכמה, אנחנו מרוויחים כפול. גם פתרנו את הבעיה המיידית, וגם חיזקנו את מערכת היחסים שלנו בטווח הארוך.

באמת חשוב שתחזרו לקרוא את הפוסט על ההסכמות השתוקות הללו,

אז לחצו כאן כדי לקרוא את "ללכת על קצות האצבעות: זהירות סכנת נפילה!"

כשיש לנו מנגנון להגיע להסכמות, אנחנו לא מפחדים לשמור דברים בבטן, אנחנו חוסכים מריבות קשות בעתיד ו ואנחנו משאירים זמן שבו כן הולכים על קצות האצבעות, אבל בהסכמה מפורשת.

אז יאללה, חברים, לכו להיפטר מההסכמות השתוקות, וככה תימנעו מנפילות!!

להתראות בהדרכה הבאה,

שלכם,

מיכל

נ.ב. התמונה של הפוסט הזה מתייחסת לביטוי האמריקאי המקביל לביטוי קצות האצבעות שלנו, רק ששמה זה לדרוך על קליפות ביצים.