שאלתי אתכם שאלות
כמי שעוסקת במשברים שמובילים זוגות לגירושים, פניתי אל רבים מכם, אנשים שחיים בזוגיות ארוכת שנים, ושאלתי שאלה: עד כמה איכותה של הזוגיות תלויה בקיומו של סקס מספק.
ספציפית, עניין אותי לדעת, עד כמה חשוב הסקס בחיי הזוגיות שלכם, והאם סקס לא טוב או לא קיים הוא סיבה לגירושים.
אז ראשית, המון תודה על השיתוף ושנית, תיכף תקבלו ממני עוד סבב שאלות, כי יש לי עוד המון.
למי שרוצה לענות – נא לעקוב במייל – למי שברשימת התפוצה שלי (ולמי שלא – נא להצטרף!) – או בדף הפייסבוק – לחצו כאן ללינק (תשובות תתנו בפרטי, ברור).
ושלישית, אזהרה: דעותיי האישיות עלולות לעצבן חלק מכם.
אסכם את מה שחשבתם על הקשר בין סקס וזוגיות:
- מרבית הגברים חשבו שמבחינת סדר החשיבות, סקס טוב ותשוקה נמצאים בשלישיה הפותחת של הציפיות בזוגיות טובה. הנשים לא חשבו כך.
- כל הנשים והרבה מן הגברים חשבו שסקס הוא חלק מהתקשורת הזוגית. אמרתם לי שסקס ותקשורת קשורים זה בזה קשר הדוק.
- רובכם ציינתם שאתם מעדיפים את הסקס שלכם כחלק ממערכת רגשית משמעותית. הרוב אפילו קישרו באופן אוטומטי בין זוגיות, אינטימיות וסקס.
המסקנה הכללית שלי הולכת ככה:
א- גברים ונשים תופסים את נושא חשיבות יחסי המין להצלחת מערכת היחסים הזוגית באופן שונה אלה מאלה.
ב- אצל הגברים, הרבה יותר מאשר אצל הנשים, קיומם של תשוקה מינית וסקס מספק הרבה יותר חשובים להצלחת מערכת יחסים ארוכת טווח.
ג- סקס הוא חלק מהתקשורת הזוגית וקשור קשר הדוק לאינטימיות הזוגית. אינטימיות זוגית מאד חיונית להצלחתה של מערכת יחסים זוגית מתמשכת.
סקס כביטוי של תקשורת זוגית אינטימית:
אז כאמור, מרביתכם חושבים שסקס הוא ביטוי של תקשורת, חלק ממכלול התקשורת הזוגית, אבל הבנים סבורים שהוא חיוני לזוגיות וליצירת אינטימיות בזוגיות ואילו הבנות פחות. אצל הבנות אלה התקשורת המילולית וביטויי חיבה הפיזיים (הכוונה לחיבוקים וליטופים שלא ממשיכים באופן אוטומטי, וגם שלבן הזוג אין ציפייה שיימשכו באופן אוטומטי, ליחסי מין), שחיוניים להצלחת הזוגיות ארוכת הטווח.
אולי נדייק ונאמר שבנים חושבים שסקס זו התקשורת של הזוגיות ואילו הבנות חושבות שהשיחה והחיבה הפיזית הן התקשורת של הזוגיות.
ובפער הזה נוצר ים של בעיות לזוגות רבים מאד מאד.
המצב הזה מביא חלק מן הבנות להתרחק פיזית מבן הזוג, כי הן לא מעוניינות לקבל חיבוק ו"לשלם" בסקס, וחלק אחר לעשות סקס עם בן הזוג כדי לא לטלטל את הסירה.
נכון, לא מדובר בכל הפעמים שבהן בני הזוג עושים סקס, אבל לפחות בחלק.
שיקום עכשיו הזוג שזה לא ככה אצלו.
מה יותר גרוע – בלי סקס או עם סקס?
אז בואו נשאל על הדבר הזה, שרובכם לא מדברים עליו:
מה ההשפעה של סקס בלי חשק על מערכת היחסים הזוגית? ומה יותר גרוע למערכת היחסים הזוגית, סקס בלי חשק (מצד האישה, בדרך כלל, אבל לא תמיד) או בלי סקס בכלל?
מילוי הצרכים הגופניים: מטרה בפני עצמה או כלי למימוש מטרות אחרות?
סקס הוא הרבה מאד פעמים מטרה בפני עצמה ובה בעת, הוא כלי שרת להשגת מטרות אחרות. וזה נע על ספקטרום, וזה יכול להיות גם וגם.
בקצה אחד של הספקטרום, הסקס יכול להיות התמזגות של נפלאות הגוף בנפלאות הנפש והפעילות הכי מרגשת שיש לנו כבני אדם.ובקצהו האחר הוא יכול להיות רק כלי להשיג מטרות אחרות.
ורוב הזמן הוא גם וגם.
סקס כחלק ממסגרת ה"תן-וקח" שלנו:
מערכות היחסים הזוגיות שלנו מורכבות מ"תן וקח" תמידי ומתמשך.
במרבית המישורים של החיים, לעשות עבור בן הזוג זה תכונה מופלאה. לפרנס, לבשל ולנקות, לתמוך, להצחיק, לפנק, אלה רק חלק קטן מן הדברים שאנחנו עושים זה עבור זו, ומצפים שיעשו בשבילנו.
ואנחנו עושים הרבה דברים שלא בא לנו לעשות, ועושים באהבה, מהסיבה היחידה שזה מה שבן או בת הזוג שלנו רוצים.
הוא צובע לך את הסלון כי את משתוקקת לאפרסק בהיר. אז הוא שמח לצבוע בשבילך ושמח שאת שמחה מהצבע החדש. כי הוא אוהב אותך ואת כל יום נותנת לו מעצמך. זה חלק מהעסקה ביניכם, והיא עובדת.
אבל למרבית הפליאה, לעשות סקס כי זה חלק מהעסקה הזוגית, נחשב בעיני רבים לממש לא בסדר. כמעט אונס.
משום מה, בין כל הסוגים של הצרכים שלנו כבני אדם, הצורך הכל-כך בסיסי בסקס, דווקא לצורך הזה מותר ולגיטימי להגיד לא. שוב ושוב במשך שנים.
הדגשה סופר-חשובה:
אני רוצה להדגיש כאן מאד מאד חזק: אני ממש לא מדברת על מעשה כפייה, או על השפלה, או על סקס כשאתם במצב של מריבה וכעס, או על כל סיטואציה אחרת שבה מנהל הרגשות שלנו מתקומם חזק על כך שאנחנו פותחים את עצמנו למישהו שהרגע פגע בנו. ממש לא.
אני מדברת כאן רק על נתינה באהבה, בשמחה, ומתוך מודעות, אממה, רק בלי החלק החמקמק הזה, שכל אחד מאיתנו יודע בדיוק אם יש אותו או אין אותו בכל רגע נתון – תשוקה.
אז למה לספק צרכים לא כולל לספק סקס?
למה לספק את כל הצרכים האחרים בלי השתוקקות זה בסדר (מתי לאחרונה השתוקקנו לנקות את השירותים כדי שהיא לא תתעצבן מהבלגן שאי משאיר אחריי?), ולעשות סקס בלי השתוקקות זה לא בסדר?
כנראה בגלל שהגוף שלנו הוא המעוז האחרון שלנו ואנחנו מאד רגישים בקשר למתן זכות למישהו לגעת בו.
אבל מצד שני, מדובר בבן הזוג שלי, אותו אני אוהבת שחלילה לא מעורר בי דחייה או פחד או כל רגש שלילי אחר. רק שפשוט לא בא לי.
לא כל הסקס עם בן או בת הזוג הוא אותו דבר
בין בני זוג שאוהבים זה את זו והתחתנו מאהבה ומשיכה גופנית, חלק מהזמן הסקס יהיה מרגש ומסעיר, אבל לא תמיד. אולי אפילו רוב הזמן לא. רוב הזמן אנחנו עובדים וטרודים ועייפים ועסוקים בבלגן הרגיל של החיים.
חלק מהזמן זה יהיה כמו לצבוע את הסלון. נתינה מתוך אהבה, אבל בלי תשוקה.
העניין הוא, שהנתינה הזאת בדרך כלל, לא תמיד אבל במרבית הפעמים, נופלת על כתפי הבנות. כי מניסיוני עם הלקוחות שלי ומתוך ניסיונם של רוב המטפלים הזוגיים, הבנות הן אלה שרוצות פחות (ולא ניכנס כרגע לסיבות לכך, כי אז באמת תשבו ותקראו פה עד אמצע הלילה).
אז הבנות (וסליחה לחברותיי חתולות המין) בדרך כלל, כחלק מן החוזה הזוגי, משתפות פעולה, עם או בלי זיוף האורגזמה, ועוד נדבר על זה בעתיד, כדי להעניק לבעל שלהן את מה שהוא צריך, כדי שגם הוא יקיים את החוזה הזוגי שלו, כדי שיהיה שקט בבית, וכדי שהוא לא ילד לחפש לעצמו מציאות בחוץ. וחלקן לא משתפות פעולה עם זה, והבעל הממורמר מגיע לכל מיני פינות לא טובות בכלל, שהאחרונה שבהן הוא חדר הגישור שלי…
מחקרים (ראו למשל את הספר "למה נשים עושות סקס", של סינדי מסטון) מראים שנשים עושות סקס מהרבה מאד סיבות שונות ומגוונות (ועם כמה שזה נשמע מוזר, אהבה לא מייד נכנסת אל התמונה), כמו: להעלות את הערך העצמי שלהן, מסיבות כלכליות (גבוה מאד בסדר העדיפויות), לשמור על הבעל, הנאה גופנית, כדי להרגיש נאהבות, כי הגבר מבקש, ועוד הרבה מאד סיבות.
אז אם נשים עושות סקס עם הבעל שלא כחלק מהדיאלוג האינטימי הזוגי אלא כחלק מקיום חלקן בעסקה משתלמת, מה רע?
ולמה לכל הרוחות אף אחד לא מדבר על זה???
למה, מה קורה כשלא מתקשרים את הנתינה הזוגית הזאת
למה אנשים לא מתקשרים את זה שהסקס הוא לא תמיד מתוך תשוקה זוגית וקשר משמעותי? למה בדרך כלל או שעושים סקס ושותקים, או שלא עושים סקס ושותקים גם כן?
כי יש בנו התנגדות מאד מאד עזה להסתכל על הסקס כחלק מהמשא ומתן הזוגי, כחלק מעסקה: אתה מביא פרנסה, אני מטפלת בילדים ונותנת סקס. זאת העסקה.
עכשיו, שימו לב, לפעמים הסקס הוא כן מסעיר ומשמעותי, ולפעמים יש חיבור מקסים ואהבה גדולה, וזה יכול לבוא בחופשה בפריז, וזה יכול לבוא גם בבוקר ששי פנוי כשיש לנו זמן ואנרגיה והילדים אצל סבא-סבתא, אבל לא תמיד. לא הולך להיות מסעיר כל יום, לפעמים כן ולפעמים לא.
כך שלמעשה , יש לנו סקס של חול וסקס של חג.
אבל כשהעניין הזה לא מתוקשר, מה קורה אז?
ומה קורה לגבר שמקבל סקס מאשתו אבל מרגיש שהיא עושה לו טובה ונעלב נורא? מה קורה אז?
אני רואה הרבה זוגות ויחידים במשבר קשה בזוגיות שלהם בדיוק בגלל הסיבה הזאת: הם לא עשו מספיק סקס (לדעתו) או שהם עשו סקס בכפיה (לדעתה), העניין לא תוקשר מעולם, ובגלל זה קרו כל מיני דברים לא טובים כמו ריחוק עד כדי כך שאין דרך חזרה, חיפוש מערכות יחסים מיניות אלטרנטיביות, אבדן האהבה, מריבות איומות, ועוד ועוד מטעמים.
מה שהם לא עשו זה מה שעושה כל בעל עסק קטן פעם ברבעון – תיאום ציפיות ותוכנית עבודה.
סיכום ביניים – אז מה היה לנו:
בהתחלת היחסים, אחד מבני הזוג (בדרך כלל הגבר), האמין שהוא מקבל עסקה מסוג אחד (כל יום להתנפל אחד על השני כמו בסרט כחול) והשני (בדרך כלל האישה), רצה עסקה אחרת (פעם בשבוע, כשיש לפחות שעתיים שקטות, אחרי שיחה מרגשת וחצי שעה נישוקים, ובכל שאר הימים, המון חיבוקים).
בהמשך, שזה בערך אחרי שנתיים עד ארבע שנים, זה לא קרה.
באותו הזמן, אף אחד לא דיבר על זה.
ועם הזמן, כל אחד הסיק מסקנות שליליות מאד כאשר ציפיותיו נתבדו ונבנה תסכול נוראי: "מה," הוא אומר לעצמו, "היא עושה לי טובה? זה משפיל!". "מה," היא אומרת לעצמה, "אני חייבת לתת לו גם כשאני עייפה ואין לי חשק? אני לא שפחת מין!"
בצער עמוק אני אומרת לכם שראיתי הרבה מאד אנשים שאצלם זה קרה.
ולבסוף, יש עצירה מוחלטת של כל הסקס, וטינה, וגלישה לתקשורת מאשימה ותחושת פגיעה וגם כעס רב, והתרחקות וצרות רבות.
אז מה צריך? תקשורת על הסקס:
מה שהשתבש זו התקשורת האותנטית על הסקס. מה כל אחד צריך, מה הציפיות, איפה אנחנו נפגשים, ומה אנחנו הולכים לעשות ביחד.
אז מה עושים?
ראשית, תיאום ציפיות:
לא מעמידים פנים שאחרי עשר שנים כל מפגש בין בני הזוג, באחת עשרה בלילה אחרי יום עבודה וילדים ואי-מיילים, הוא מסעיר ומרגש כמו שהיה בתחילת מערכת היחסים, כשלקחנו חדר במלון הקטן ההוא…
שנית, תיאום ציפיות:
(כן, עוד פעם). מפנימים שהסקס לא תמיד חייב להיות מסעיר, לפעמים גם פורקן קטן ונחמד זה בסדר. לא צריך לעשות מכל דבר הפקה הוליוודית.
שלישית, משקיעים בזה מחשבה והתכוונות:
פועלים במכוון ליצירת סקס מסעיר בחלק מהפעמים, בזמנים המיוחדים, ופועלים מתוך השקעת זמן, כוונה ויצירתיות. מתכננים, וקובעים מראש ומחכים בציפיה שכבר יגיע.
רביעית, שומרים על אותנטיות:
לא מעמידים פנים שהכול מסעיר כשזה לא ככה! זה מתכון בטוח לגלישה למשבר. מדברים ומדברים. שיחה כנה על המצב היא תנאי הכרחי לחידוש החוזה על הסקס, כי הוא לעולם לא יהיה יותר כמו שהוא היה בשנתיים הראשונות. ככה זה בחיים. היינו בני 17 רק פעם אחת, והיינו בשנתיים הראשונות של הזוגיות גם כן רק פעם אחת (לכל בן זוג).
אם לא תעשו את כל אלה – הסקס יהפוך לזירת התגוששות, למקום של פגיעה, ולפעמים אפילו למקום של ניכור – מה שיביא לכך שהוא ייעלם לגמרי!
אזהרה חמורה: מי שחושב שתקשורת פותרת את כל הבעיות בזוגיות טועה טעות מרה! יש הרבה בעיות שאי אפשר לפתור בשיחה, שלעולם לא נגיע עליהם לעמק השווה וצריך לעשות הרבה עבודה אישית של קבלה והשלמה. אבל בואו לפחות נתחיל בהתחלה ונדבר על זה!
וחמישית והכי חשוב – נותנים:
כרגיל, לומדים שיש כל מיני דרכים ליהנות מסקס ויש כל מיני סקס, לרבות כשרק צד אחד מאד רוצה והצד השני מעניק לו בשמחה, כמו להכין לו את העוגה שהוא אוהב, כמו לצבוע לה את הסלון. אפרסק בהר, זוכרים?
וכשזה שלא רוצה באמת באמת לא רוצה, אז לא. מוותרים. הרי אנחנו תמיד מנהלים משא ומתן זוגי, אז גם על זה.
סקס של חול וסקס של חג.
אז חבריי וחברותיי היקרים, המסקנה שלי מכל הסיפור הזה היא שזה נכון מה שאומרים כל המטפלים שסקס הוא חלק מהתקשורת הזוגית, אבל עוד יותר חשוב לזכור שתקשורת על הסקס הזוגי היא חיונית כדי שהסקס לא ייעלם או יהפוך לכפייה.
ואז קובעים תאריך, לוקחים חופשה מהעבודה, שולחים את הילדים עם סבא-סבתא לצימר בגליל, ונשארים לבד בבית…
דיל?