שקט לא תעשייתי

מסאז' עוד לא פתר לאף אחד בעיות בזוגיות

פתרון קונפליקטים כרוך בשיחה ובניסיון מתמשך ועקשני למצוא פתרון. אין די בהפסקת אש או בשוחד כדי לשכנע את אחד הצדדים לשנות את דעתו. אנשים לא משנים את דעתם בדרך כלל, כשהמדובר במשהו שמרגיש להם עקרוני.

ופרחים או עיסוי מפנק לא מייצרים פתרון.

אז מה קורה כשאיננו מסכימים על נושא מסוים? מה אנחנו מוכנים לעשות כדי לפתור בעיה קשה משותפת? האם אנחנו מוכנים לדבר בכנות ובאומץ על הפער שבינינו? וזה רק הצעד הראשון, כי כידוע, לא כל קונפליקט אפשר לפתור בדיבורים, אבל בלי דיבורים אי אפשר בכלל להתחיל לפתור…

מה שמסוכן לעשות במקרה של קונפליקט הוא להדחיק, להסתובב עם טינה וכעס בבטן, או לחילופין, לריב ולהיכנס לעימות שהולך ומסלים.

תקשורת לא אפקטיבית מובילה למערכת יחסים לא אפקטיבית

הכלל הולך ככה: בלי תקשורת אי אפשר לנהל אף מערכת יחסים. ותקשורת לא אפקטיבית מובילה לנישואין לא אפקטיביים.

ועכשיו הסיפור (האמיתי לגמרי, מבטיחה), שמדגים בצורה חריפה את הכלל הזה בעניין הדיבורים.

והנה הסיפור המזעזע שישכנע אתכם

רינה התמודדה עם כשל תקשורתי חריף עם בעלה במשך שנים. למעשה, הם אף פעם לא דיברו. עשרים שנה.

בתחילת חייהם המשותפים רינה עוד היתה צעירה מאד ובעלה, רון, היה איש מסיבות שמח שדיבר עם כולם על הכל, אבל רק בנושאים כלליים ושברומו של עולם.

השניים היו מוקפים בחבר'ה, וכשהיו לבד, בדרך כלל הם בילו במיטה. כך חלפו להן השנתיים הראשונות ביעף. בדרך כלל היה שמח ונחמד, כך שהיה קל להסתתר מפני הבעיה.

כשהחליטו להתחתן, החלה רינה להבין שיש לה בעיה. רון לא דיבר על שום דבר אישי. הוא יכול היה לשאת נאום מרתק על ההיסטוריה של העם היהודי, או על מדיניות החוץ של מדינת ישראל (כי רון גבר משכיל וחריף וידען גדול), אבל דיאלוג רגשי עם בת הזוג היה למעלה מכוחותיו. פשוט האיש נטול יכולות. נטול כלי עבודה בסיסיים.

שאלה תמיד נתפסה בעיניו כהתקפה, כל הרהור התפרש כהאשמה, והוא חשד בכל משפט שהתייחס לנושא המפחיד הזה, "מערכת היחסים".

רינה התעניינה בהיסטוריה כמו בגידול אורז. בעלה הפך למשעמם בעיניה, ולבלתי כשיר לניהול מערכת היחסים הזוגית. היא לא העלתה בדעתה שהבקשה שלה מרון לשוחח על מערכת היחסים, הדבר הפשוט והמובן ביותר בעולם, היתה מבהילה מאד עבור בעלה.

רינה הסתובבה עם תסכול שהלך והצטבר ורון הסתובב בעיקר עם בהלה ותחושת אי-כשירות.

שניהם נכנסו לשגרה של עבודה קשה-ילדים-לישון-עבודה קשה-וחוזר חלילה.

הקריירות התקדמו קדימה והיחסים נסוגו לאחור.

כשמה שנשאר ביניהם היו השיחות על מי לוקח לחוג קרטה ומי עוצר באיטליז, רינה נכנסה לתרדמת חורף גופנית. היא לא ראתה את גופה ולא התעניינה בו. הגוף השתתק. כשלא היה שום חיבור ברגש, הגוף לא רצה להשתתף יותר במשחק.

וככה הם משכו שנים רבות, והילדים גדלו, עד שהגיע לילה אחד רע במיוחד.

יום אחד בא לילה שבו רון נורא רצה מגע ורינה, כהרגלה, אמרה לו לא. משהו בסגנון רגיל לגמרי, כמו, די, אני עייפה, תעזוב.

והוא ניסה שוב והיא שוב אמרה לא והסתובבה.

אבל אז קרה הנורא מכל. רון התעקש. ורינה הקטנטונת, 50 קילו אחרי החמין של שבת, לא הצליחה להדוף אותו והוא לקח בכוח.

אחרי כמה ימים, כשהיא קצת נרגעה וניסתה לדבר איתו, להגיד לו שהוא חצה קו אדום ומסוכן מאד, הוא התחמק ולא ענה. וגם לא ביום שלמחרת.

ומכיוון שהם מעולם לא ניהלו שיחה רגשית, לא היתה להם שום יכולת להתמודד עם השיחה הזאת.  וכך התחמקות רדפה התחמקות ויום רדף יום, והנושא איכשהו ירד מסדר היום התקשורתי.

אבל מסדר הלילה הוא לא ירד.

רון המתוסכל והנעלב תמידית, ניסה שוב, כמה פעמים.

ורינה נאלצה להדוף אותו שוב, כמה פעמים. במיוחד באמצע הלילה. באשמורת השנייה והשלישית. כשהיא היתה הכי פגיעה והכי מבוהלת.

רינה הרגישה שהיא נלחמת על חייה ועל שלמותה הגופנית.

אלם ודומיה ירדו על הבית וחושך נוראי השתרר ביניהם.

אף אחד לא הלך אבל אף אחד לא דיבר על "הנושא".

ובפעם ההיא, כמה זמן אחר כך, כשהוא שכח לקנות חלב ולא היה לה לנס של הבוקר, היא פרצה בצרחות על כך שהוא בלתי נסבל ואי אפשר לסמוך עליו ושנמאס לה כבר מהזלזול שלו.

והוא סתם יצא מהבית וחזר בערב כאילו כלום.

וככה הם המשיכו, באלם על מה שצריך לדבר, ובצרחות על מה שנותר.

ורינה לא ידעה מה יותר נורא, השיממון או האונס.

ובסוף הסיפור הנורא הזה אין בשורות משמחות, כי השניים הללו חיים ככה עד עצם היום הזה.

רינה, פוסט טראומטית, חיה בלי תקשורת ורון הלום קרב ושותק. ומערכת היחסים היא אחת הנוראות והמעציבות ביותר שפגשתי.

אם אין תקשורת בימים טובים, מה נעשה בימים קשים?

אז הנה המקום שבו יש לכולנו משהו ללמוד:

תקשורת בלתי אפקטיבית מההתחלה לא מאפשרת להמשיך במערכת יחסים תקינה כאשר מגיעה בעיה אמיתית.

תקשורת בלתי אפקטיבית היא תמיד פצצה מתקתקת, כי אצל כולם מגיע הרגע שבו יש בעיה קשה אותה יש לפתור כדי להמשיך יחד בלי טראומה קשה. אפילו אם הבעיה איננה נוראית כמו אצל רינה ורון.

ברגע האמת, הרגע בו מתגלע סכסוך אמיתי, וחברים, תאמינו לי שאצל כולם הוא מתגלע, אנחנו צריכים שיהיה לנו הרגל טבוע חזק לשיחות כנות וגלויות, להקשבה בלי התנגדויות, וליכולת להכיל את הכעס והכאב של עצמנו ושל בן הזוג שלנו. כי אם לא יהיה לנו הרגל כזה שיציל אותנו ברגע האמת, אין סיכוי שנפתור את הבעיה; היא תהפוך למיתולוגית ותחריב לנו את מערכת היחסים.

כבר אמרנו שפרחים ומסאז' לא פותרים שום בעיה?

אז מפה אני שולחת אתכם לחשוב טוב-טוב על דפוסי התקשורת שלכם עם בן או בת הזוג, ומפצירה בכם באמת, להתעקש על יצירת הרגלים טובים.

ואתם מוזמנים לכתוב לי כל שאלה או התלבטות שיש לכם בנושא, אני מבטיחה לענות.

שלכם,

מיכל

אפשר בהחלט להשאיר לי תגובה בלי שם ואימייל!
ואחרי שהגבתם (תודה!) אנא חכו יממה וכנסו שוב. אני תמיד עונה!
ניתן גם לשלוח לי מייל בפרטי - michal.mycoach@gmail.com - אני תמיד עונה!