הי חברים,

אנחנו הבנות, עם מאד מוזר.

אנחנו נהנות להתלונן. כייף לנו להיפגש עם החברה הטובה, ופשוט לשפוך את כל הג'יפה שהצטברה בפנים, לשפוך ולשפוך, עד שבפנים מתפנה המקום ונהייה לנו יותר קל, לקבל חיבוק והשתתפות עם מה שעובר עלינו, וללכת הלאה. אההההההה.

וכשאנחנו מתחברות אליכם, הבנים, אנחנו מתבלבלות וחושבות שלשפוך אצלכם זה אותו דבר כמו לשפוך אצל החברה הטובה. כי מה כבר עושים עם מישהו קרוב-קרוב?

אממה, אנחנו לא מביאות בחשבון שאתם לא הוכשרתם לתפקיד כמו החברה הטובה, שעושה את זה מכיתה ה'.

האמת, טעות מטומטמת. אבל מה לעשות, כולנו לפעמים בלונדיניות (מי שלא הבין עדיין מאיפה אני באה מוזמן להסתכל בתמונה שלי…).

אז מה קורה כשאנחנו שופכות את הג'יפה אצלכם?

1. אתם ישר נלחצים שמשהו רע קרה לנו, 2. אתם מרגישים אחראים עלינו כי אתם הגברים, 3. אתם מייד תופסים פיקוד כי צריך להציל את העלמה במצוקה, ו- 4. ומייד אתם אומרים לנו מה לעשות שם, לנוכח מה שקרה, ואיך לפתור.

וזאת הטעות הגדולה שלנו. שבכלל התחלנו עם זה. שלנו – ולא שלכם.

כי את מה שאתם עושים בעקבות הבכי והתלונות שלנו, זה בדיוק – אבל בדיוק – מה שאנחנו הכי לא צריכות!!

אז עכשיו יקרה אחד משניים: או שתמשיכו בהוראות ההפעלה, ואז אנחנו נתעצבן, או שתגידו להפסיק להתלונן, וגם אז אנחנו נתעצבן, או ש – אפשרות שלישית – תנצלו את ההזדמנות שנתנו בכם אמון ושפכנו, ותוציאו מזה משהו ממש שווה בשביל עצמכם.

תבינו: מה שבעצם רצינו, זה להתבטא כמו שאנחנו מתבטאות כשאנחנו באמת אינטימיות הכי גבוהה, כמו עם החברה הטובה, ואז כל שעליכם לעשות הוא להתנהג כמו החברה הטובה! כמה פשוט!

והנה מה שכדאי לכם לעשות (כמו החברה הטובה), כדי לנצל הזדמנויות:

1. רק תקשיבו. וזה הכי חשוב מהכול. תזכירו לעצמכם שאנחנו לא רוצות מכם כלום חוץ מהקשבה ואמפתיה. באמת. רק שתשבו מולנו ותסתמו.

2. תסתכלו לנו בעיניים בזמן שאנחנו מדברות. ככה נרגיש שאתם באמת מחוברים אלינו, כמו שקורה לנו במצבים האלה עם החברה הטובה.

3. תעשו קולות של תמיכה. זה הולך ככה: "מה את אומרת? הוא באמת אמר את זה? לא יאומן". "וואו, אני במקומך הייתי מרגיש אותו הדבר בדיוק". "אני כל כך מתחבר למה שאת אומרת!". התגובות הללו נקראות "הדהוד", והתוצאה הישירה שלהן הוא מתן תמיכה ולגיטימציה למה שאמרנו. זה סופר חשוב.  הכי חשוב להדהד רגשות ולהגיד דברים כמו "זה לגמרי טבעי שתכעסי כל כך". "זה באמת מאד מאכזב".

חשוב שתזכרו שכדי להדהד לא צריך להבין דברים או להסכים. הקיר שמהדהד לא באמת מבין את תוכן ההד. אנחנו נגיד מה אנחנו מרגישות ואתם רק צריכים לחזור כמו תוכים, בצירוף האישור והאמפתיה.

4. אל תיקחו אחריות. זה לא נחוץ ולא התבקש. אנחנו לא באות אליכם בטענות, אתם לא אמורים להציל אותנו, אנחנו אוהבות שיער ארוך, אבל לא בשביל לקלוע צמה ולשלשל אותה למטה מהמגדל.

5. בשום אופן אל תציעו הצעות מה לעשות, ואל תחלקו לנו הוראות הפעלה. החלק הזה נורא חשוב. כשנרצה עזרה – נבקש. כידוע, לא חסרות לנו מילים.

אחרי כמה שעות, אתם יכולים לשאול אותנו אם אנחנו רוצות עצה, ואם לא, אז לא. בדרך כלל אנחנו יודעות מה לעשות, וגם אם לא, זכותנו לא לדעת. אפשר לחשוב שאתם הייתם עוצרים באמצע נסיעה ומבקשים הוראות איך להגיע מנהלל לנהריה.

מה שיקרה הוא, שעם הזמן ההתנהגות הזאת תפסיק להיות מלאכותית, ותתחילו להרגיש את הערך המופלא של השיתוף הזה. הוא באמת יוצר אינטימיות שחבל לכם על הזמן (אחרת לא היינו עושות את זה במשך מילוני שנים, מאז שלמדנו להיות מלקטות).

ואז אפילו תיהנו ממנה.

והנה מה שיקרה לנו מזה שתתנו לנו את השיתוף הזה:    

1. אנחנו נקבל מרחב שבו מותר לנו לפרוק ולקבל תמיכה מוחלטת.

2. וזה יגרום לנו להרגיש אליכם קירבה, אינטימיות, הכרת תודה, אהבה והערכה.

3. וזה יגרום לכם להרוויח רווח אטומי לחשבון הקרדיטים שלכם כבני זוג, קרדיט ממנו תיהנו בכל דרך שתבחרו…

היה שווה?

אז יאללה, בנים, נצלו את ההזדמנות שנקרתה בדרככם, ולכו תפיקו ממנה רווחים שווים לאללה!

ואם יש לכם שאלות והערות, אשמח לשמוע – וכמובן שאענה על כל שאלה!

שלכם,

מיכל

אפשר בהחלט להשאיר לי תגובה בלי שם ואימייל!
ואחרי שהגבתם (תודה!) אנא חכו יממה וכנסו שוב. אני תמיד עונה!
ניתן גם לשלוח לי מייל בפרטי - michal.mycoach@gmail.com - אני תמיד עונה!