הי יקירות,
לא רק יפנים, אלא גברים מכל העמים, אוהבים מתיקות באשה שלהם.
למה אני מתכוונת כשאני אומרת מתיקות באשה?
בעיני הגברים, אנחנו הנשים לא אמורות להיות כמוהם ולא להתנהג כמותם. אנחנו לא אמורות להיות נוקשות וקשוחות, אנחנו לא אמורות להיות רק רציונאליות, אנחנו לא חייבות לדעת לפתור כל בעיה, ואין שום צורך שנתנהג כמו אחת שגמרה טירונות גולני.
אנחנו יותר מושכות אותם כשאנחנו רכות ונעימות. העור שלנו חלק – שלהם עם זיפים. אנחנו עגולות – הם זוויתיים. אנחנו מדברות בקול יותר גבוה – הם יותר נמוך. כאלה.
עצם קיומו של הניגוד – הוא שיוצר את המשיכה אלינו.
הבנים רוצים לראות בעיניים ולהרגיש בידיים שאנחנו נשים. הם לא מחבקים את משה מהמוסך ולא מקבלים ליטופים מאברהם מהמילואים. סחבקיה לחוד, וזוגיות לחוד.
שלא תתבלבלי לי בין רכה ובין חלשה!
ופה חשוב לי מאד מאד להסביר לך את ההבדל בין להיות מתוקה ולהיות חלשה:
את לא צריכה להתנהג כמו ילדה בת חמש וגם לא כמו מרילין מונרו כשהיא שרה "Happy Birthday" לנשיא קנדי. את לא צריכה להיות כנועה, חסרת אישיות, חסרת אמביציה, לא החלטית, או חסרת אונים. שלא תעזי!!
את יודעת מה את רוצה בחיים, את מנהלת את החיים המודרניים הפמיניסטיים שלך כרצונך, ואת לא מוותרת על עצמך. לא החלפת את האישיות שלך כשהחלטת להיות מתוקה לבן זוגך, רק הוספת משהו, שתיכף תראי מהו.
אבל אם את ממש חכמה – את עושה את כל אלה בסגנון יותר רך, נעים ונשי. גם החלטית וגם רכה. כן, יש דבר כזה! ועוד איך!
אז בואי נוציא קצת מן המתיקות שבך
וככה מוציאים מעט מן הטעם המתוק שבך, ומגישים אותו לגבר שלך על מגש. בערב, אחרי העבודה.
קודם כל, חיבה.
למה חיבה? כי חיבה מפזרת תחושה נעימה בגוף, תחושה שמרגישים כלפי ילד חמוד או כלבלב (את חלילה לא מתנהגת איתו כמו עם ילד קטן, ברור?). זה עובד על כל יצורי האנוש, ללא יוצא מן הכלל, או לפחות על כל היונקים (לא יודעת איך זה אצל הלטאות והנחשים).
כבר כתבתי הרבה על חיבה, אז לכי תבדקי שוב אם את צריכה, אבל ברור לי שאת יודעת איך להראות חיבה, כולל חיוכים, מבטים לתוך העיניים, חיבוקים, ליטופים, נגיעות רכות, ובכלל תחושת חיבה שמוקרנת החוצה. זכרי, במיוחד חשוב החיוך!
אני סומכת עלייך.
שנית, תהיי טיפה יותר קטנה ממנו
אישה (כולל אני, שמעולם לא הרגשתי קטנה בשום צורה אפשרית), צריכה להיות טיפה יותר קטנה מבן זוגה – על פי תחושתו. כלומר, הוא צריך לחוש תחושה מגוננת כלפייך, אפילו אם את שורפת חזיות מקצועית בין השעות 9 עד 5.
מתיקות חשים כלפי מישהו שהוא טיפה עדין, טיפה רך, מישהו שבא לחבק אותו ולהעניק לו. למצב הזה את רוצה לשאוף.
את לא מתנהגת באופן ילדותי או תלותי, חלילה, אבל את מאשרת את המקום שלו כגבר, כראש המשפחה. שתדעי לך, שאין דבר שיותר יגרום לגבר שלך לחוש מתיקות כלפייך, מאשר שהוא יקבל אישור שהוא בעינייך גבר מוצלח.
בעקרון, להתנהג במתיקות זה לא משהו שמקטין אותך. את עדיין אשת קריירה, בעלת אישיות עצמאית, החלטית, מסוגלת ובוגרת. בסופו של יום, אתם תקבלו החלטות ביחד, ותתחלקו במטלות, והחיים ימשיכו להתנהל במאה העשרים ואחת, אבל הסגנון של המתיקות שלך יעבוד לטובתך הרבה יותר טוב מכל סגנון אחר.
ואם נורא דחוף לך להיות שוברת ביצים מקצועית, לכי ומצאי לך את הגבר היחיד באזור המרכז שזה מה שהוא אוהב…
שלישית, את לא מקטינה אותו. אף פעם.
אסור לך להיות זאת שכל הזמן מחלקת לו הוראות כמו לילד בן חמש, או מעבירה עליו נון-סטופ ביקורת. זה מסרס. ואין בזה שום מתיקות. זה מר מלענה.
ובשום מקרה זה לא עובד. כבר כתבתי על זה, לכי אחורה ותקראי.
ועל העניין הזה, שתדעי לך, אני ממש מתעקשת. גבר שאשתו רודה בו לא רואה בה שום מתיקות, גם ברגעים שבהם היא משתדלת להיות רכה ונחמדה. אז תפסיקי לקלקל לעצמך!
(וסליחה שאני כל כך קשה איתך, זה רק מאהבה!)
ורביעית, את שומרת מתיקות מיוחדת רק בשבילו
את לא מתנהלת בעולם כמו שאת מתנהלת איתו. את שומרת לבית, לרשות הפרט, מתיקות מיוחדת שרק בן הזוג שלך מקבל ממך.
נכון, את נחמדה ונעימה לכל סביבתך, אבל לגבר שלך שמורה מתיקות שאחרים לא מקבלים.
ואז הוא מבין שזה משהו מאד מיוחד, שמגיע רק למישהו מיוחד כמוהו. כי הוא הכי גבר, זה שאיתו את יכולה להיות הכי אישה.
ומה הוא רואה בך כשאת מתוקה?
כשאת גם מתוקה, נוסף לך לאישיות עוד רובד. את הופכת אותך לאישה שלמה, רבגונית, מעניינת ומסקרנת יותר, בעלת צדדים רבים יותר, ובמיוחד – את נעשית יותר אישה.
גם מאתגרת וגם מתוקה.
שזה בדיוק מה שהכי מדליק אותו!
ומה יוצא לך מזה?
במילה אחת: מתנות.
וביותר מילים: כשהגבר שלך מקבל אישה מתוקה, כל מה שהוא רוצה זה להעניק לה, לפנק אותה, לתת לה את כל מה שהיא צריכה, ולהיות זה שמקבל את התודות ממנה. זה האינסטינקט שלו כגבר מאז שחר ההיסטוריה.
לפנק, לפנק, לפנק.
שיואו. שזה בדיוק מה שאת רוצה הכי בעולם!
לא ככה?
שלך,
מיכל
מיכל – יוצא בן הכלל. אני קוראת קבועה. נהנית כל פעם מחדש מהשפה , ומהתוכן. ומהחוכמה שלך. כמובן מעבירה הלאה
יישר כח.
שלומית
זה בדיוק מה שאמא שלי תמיד אמרה לי…וזה כל כך פשוט ומובן. אז למה לעיתים אנחנו נבזיות וקרות ולא חביבות וכתוצאה מכך משיגות בדיוק את מה שאנו לא רוצות???
וואלה.את מלמדת אותנו לברוח מהאותנטיות שלנו ולנסות להיות מה שאנו לא במקום להתחבר לעצמנו ולהיות נשים. אף גבר אינטליגנטי לא אוהב בובה שפועלת לפי הוראות זה ממש turning off . אישה תתחברי לעצמך למיניות שלך תהיי אמיתית תגידי מה את רוצה תהיי עצמאית לא תלותית אל תפחדי מקונפליקטים (הם גורמים לתשוקה) ואז תהיי נחשקת ומסתורית בעיני בן זוגך. אל תנכסי לעצמך תכונות גבריות את אישה תעבדי על המידות שלך בשבילך לעולם לא בשבילו. בהצלחה
הי שוני,
יקירתי, בדיוק הפוך!
אני תמיד בעד אותנטיות, והקריאה שלי היא לחזור לאותנטיות!
שכחנו שאנחנו נשים ואנחנו עסוקות בלהיות גברים בעולם גברי,
שכחנו שמתיקות היא לא מילה גסה,
שכחנו שהפערים בין נשים וגברים הם מה שיוצרים משיכה,
שכחנו שאפשר להיות גם מתוקות וגם עצמאיות וחזקות,
שכחנו שקונפליקטים אפשר לפתור לא בקרב עקוב מדם,
ולא פחות חושב – שכחנו שאפשר גם לעשות משהו בשביל בן הזוג – לא רק בשביל עצמך. לא נאבד את עצמנו.
אני קוראת לך להיות אישה נשית חזקה ועצמאית – ולהעיז להיות קצת יותר מתוקה!
שלך,
מיכל
מיכל את חכמה וצודקת.
מעולם לא הבנתי נשים שמנסות להיות זהות לגברים… מה כיף בזה?!
שוני: את היית נמשכת לגבר שמנהג כמו אישה או מנסה להידמות לך?
אני תמיד מעדיפה חברת גברים, ואפילו שאני צעירה מאוד, בכל זאת הספקתי ללמוד שבנוכחותם אני מיד נהיית עדינה בכמה רמות, אוטומטית… ותמיד השגתי כל מה שרק רציתי… וזה לא רק עם בן זוג .. גם עם בוס, ידיד, אבא… כמובן שמחוות המתיקות והחיבה הן שונות עם גברים אלו אבל גם איתם זה נדרש כדי להשיג כל מה שרק נרצה.
אני שמחה שגיליתי את הבלוג הזה
קראתי את הפוסט, (אני רווקה)
רציתי לשאול,
האם בכך שאני כשרונית ופעילה בסוגי ספורט של גברים כגון: רצה ריצות, מתחרה, ומשחקת כדורגל, גורם לי להיות פחות נחשקת?
לא הבנתי, ואשמח לתשובה. תודה רבה!
הי רות,
ברור שאין קשר בין הדברים!
זוכרת את הסרט Flash Dance (נורא ישן, שווה צפיה), הבחורה הכי מקסימה ומתקוה וסקסית היתה – רתכת!
מה שאת עושה יכול להיעשות במספר דרכים שונות כמספר האנשים על פני כדור הארץ, וכמובן גם במתיקות.
שלך,
מיכל
במכללה שלי לומדת מישהי קורס ריתוך, בחורה מקסימה , ייחודי מאוד ומרתק (אותי לפחות) .
מיכלי,
את מלכה!
בתכלס זה נכון מאוד אבל לטנגו צריך שניים, הדינמיקה בחיים האמיתיים בין הבעל ילדים עבודה וכל ההתמודדויות היום יומיות שלא ציפינו או תכננו מאתגרים אותנו מעבר ליכולתינו וכל מה שאנו רוצים זה שקט, ושלא לדבר שאחד מבני הזוג מה שמעניין אותו זה עצמו והאגו שלו, או כשהוא רוצה אותך הוא נחמד מאוד, וכשהוא לא רוצה אותך הוא דואג לעשות מלחמה כך שאני די סקפטית שזה נכון לכולם.
מיכל שלום,
אני קוראת את הפוסטים שלך וחושבת כמה שאת צודקת ואיך כולנו יודעות בדיוק מה צריך לעשות, אבל את מנסחת יפה במילים את מה שרוב הנשים יודעות באינטואיציה.
ובכל זאת, קראתי את הפוסט הנוכחי ופשוט בא לי לבכות. לא מאושר. מעצב. נכון, הם רוצים אותנו קטנות ומתוקות ותומכות ובתוליות ומגולחות ומספקות ומשרתות. זה באמת מה שאנחנו צריכות להיות??? הרי רובנו לא באמת כאלו מעצם טבענו. זה התפקיד שאנחנט "צריכות למלא" ע"פ הסדר החברתי המוכתב, אבל יש באמת הרבה נשים מודרניות נבונות שהתפקיד הזה מתאים להן??
אני רוצה לומר את דעתי מתי שמתחשק לי (כן, גם בנושאי רכב וכלכלה. מה לעשות שאני יודעת לא פחות טוב מהם). אני רוצה להתנהג איך שמתאים לי ולהיות מתוקוני קטנה ומפנקת/מתפנקת כשזה מתאים לי ואישה חזקה ושווה לו לגמרי במקרים אחרים.
המסר הנובע מכל הפוסטים- אם את רוצה לשמור על שלום בית תפעלי על פי כללי משחק שהם ממש לא את, כי גברים ונשים הם יצורים כ"כ שונים, עם צרכים כ"כ שונים ושפה כ"כ שונה, שרק אם תשני את טבעך ותתפשרי 24/7 תוכלי לשרוד במע' היחסים או לגרום לו לאהוב אותך- המסר הזה גורם לי לחשוב שזה ממש לא שווה את המאמץ!! לא פלא שמשנה לשנה יותר ויותר נשים יוזמות גרושין או מעדיפות להשאר רווקה, או אף לחלוק חיים עם אישה!
למזלי אני נשואה מזה 20 שנה לגבר שמחובר נפלא לצד הנשי שלו, ואני מודה על כך יום יום. ההתמודדות המקטינה שאת מתארת נחסכת ממני ברוב המקרים ואני מרגישה שווה ואהובה למרות שאני מרשה לעצמי להתנהג בטבעיות ולא להיות על תקן הגיישה המרצה. תודה לאל !!! אין סיכוי שהייתי שורדת אחרת בזוגיות.
אבל המצב שאת מתארת מוכר לי היטב מחיי הנישואין של רוב חברותי ובא לי לבכות כשאני שומעת על ההתמודדויות היומיומיות שלהן מול הגבר-גבר המנותק רגשית שלהן. השאלה שתמיד עולה בי היא: זה באמת שווה לכן את זה??? אני בספק גדול.
הי טל,
למה את בוכה??
ולמה את בוכה על חברותייך?
ולמה את חושבת שהגברים צריכים להיות כמונו – או לסבול אותנו כפי שאנחנו? נראה לך שהם לא מתגמשים עבורנו?
שיתוף פעולה הוא שם המשחק! כל אחד מאיתנו עושה צעדים לקראת בן או בת הזוג שלו, ולא מתפנק ואומר "אני רוצה להיות בדיוק כמו שאני".
כי להיות בדיוק כמו שאני זה אומר עיוורון לצרכי בן או בת הזוג שלי, וגם התנהגות בלתי אפקטיבית בעליל.
אם תקראי שוב את מה שכתבתי, אני לא משכנעת את אף אחת להיות גיישה או מרצה. חלילה.
גם אני אישה שאומרת תא מה שהיא חושבת, ושמתנהלת בצורה אסרטיבית.
זה לא אומר שאני לא יכולה להיות מתקוה – בה בעת!
וככה אני שמחה, ולא בוכה בכלל, כי אני גם וגם.
ותחשבי על זה!
שלך,
מיכל
סביר להניח שלא באמת רצית להתחיל כאן בהתכתבות אינטנסיבית איתי.. 🙂 אבל בכל זאת:
בא לי לבכות כי חוסר התקשורת הבסיסי, המובנה, בין נשים וגברים לא באמת מאפשר לרובן המוחלט של הנשים חיים טובים ומספקים עם בני זוגן, אלא אם הן עוטות תמידית איזו מסיכה המותאמת לאיך "כדאי" להתנהג כדי להצליח להתנהל בצורה סבירה מול בן הזוג.
כדי לשמור על שלום בית הן משלימות עם חוסר חום וחוסר רגישות, הן מקיימות יחסי מין ללא כל רצון וחיות בתחושת מיאוס ואונס, אך לא מעזות לומר "לא רוצה!", כי ברור שהגבר לא ישלים עם זה. הן מתמודדות עם אטימות רגשית, כוחנות, חוסר יכולת לנהל שיחה, הזנחה פיזית ובעיקר- תחושת בדידות עמוקה בתוך הזוגיות.
הן עובדות ומגדלות ילדים ומנהלות בתים והבעל מהווה יותר נטל מאשר שותף אהוב ושווה לדרך.
יש לי בנות. אני מתפללת מעומק ליבי שהן ימצאו בעלים הדומים לאביהן, אחרת יגזרו עליהן חיי אומללות. אין כל ספק כי במצב כזה אעדיף שיחלקו את חייהן עם אישה חמה… אבל אני מניחה שהן לא ממש ישאלו אותי. אז בואי נהיה אופטימיות 🙂
הי טל,
זה בסדר גמור להתכתב,
לא מבינה למה את כל כך מצטערת על משהו שלפי תיאורך עובד טוב בזוגיות שלך.
ולמה את מודאגת על בנותייך, הרי הן לומדות בבית מודל מצוין.
אז הצער הוא גלובלי? מאיפה זה בא?
בעיני, אין "חוסר תקשורת בסיסי", כפי שאת כותבת, בין נשים וגברים. אנחנו מתקשרים יופי. רק כשחיים אחד עם השני, ויש הבדלים, אז יש עבודה לגשר עליהם.
רע מאד לעשות סקס "מתוך תחושת מיאוס ואונס"!! מאיפה הבאת את זה? זה לא לגיטימי בשום אופן!! אונס???
יקירתי,
צר לי על כאבך, הוא לחלוטין לא מתחבר למה שאת מספרת על עצמך, הפסימיות שלך לא מובנת על הרקע הזה,
אם את צריכה,
דברי איתי
שלך,
מיכל
קראתי את הפוסט ואין בו שום ריצוי, אלא מלמד אותי איך להיות חכמה ולהשיג בנישואין את מה שאני רוצה, על ידי זה שאהיה מתוקה מתוך בחירה לבן הזוג שלי.
בנוסף אני חושבת שזה תורם לי עצמי וזה נותן לי הזדמנות להתחבר לחלקים הרכים והמתוקים שבי, ובן זוג זה אחד מהמקומות הראויים לממש את המתיקות החבויה לעיתים שיש בי.
טובה יקרה,
תודה רבה!
בדיוק כך! יש בנו חלקים וקולות שונים ואנו בוחרים מתי מתאים להשתמש בכל אחד מהם!
שלך,
מיכל
לטל היקרה !
להצליח לשרוד את הזוגיות זה מה שאת מאחלת לעצמך???
אני חושב שעצם זה שהקדשת מזמנך היקר לקרוא את המאמר הזה את רוצה ויודעת שמגיע לך יותר.. שאת הזמן הפנוי שלך תשתוקקי לבלות עם בעלך והרגעים הקשים יהפכו לנסבלים יותר כי אתם ביחד.. ואל דאגה גם לנו הגברים לא חסר עבודה עצמית לעשות כדי שנזכה לקבל כזאת מתנה וכל הטיפים הנפלאים של מיכל לגברים מעיידים על כך
שלום מיכל,
אני ממש מסכימה עם הצד המתוק שלנו אבל הקושי שלי שהיתי רוצה לדעת ביום יום מה זה אומר ממש בפרטי פרטים ..
מה להגיד ןמתי כדי שאני אוכל להפנים את זה ממש,
ולהבין בדיוק במה זה מתבתא.
תודה מראש על כל העזרה,
שרה
הי מיכל,
הכל כל כך נכון, הלוואי שהייתי יכולה ליישם במציאות.
אבל אני כנראה מטבעי לא אישה רכה ורומנטית. לא מלטפת ולא מתלטפת וגם לא יודעת איך לשנות את זה.
זה הרבה יותר פשוט ממה שזה נראה!
אם יש לך ילדים – את בטוח קצת יותר רכה איתם, נסי ליישם על בן הזוג.
ואת כמובן מוזמנת לבוא אלי לעשות קצת עבודה שתקח אותך רחוק בזוגיות שלך 🙂
שלך,
מיכל
היי.
קודם כל-הערצתי אלייך!
את בהחלט נשמעת אישה חזקה ורכה אסטרטיבית ומתוקה.
אני צעירה ואם לילדות מתוקות. הבעיה שלי היא שאני קשוחה.קשוחה מאד.
גם עם הילדות (בהתאם לרמה שלהן) וגם בכלל
אני מסכימה עם דברייך ועם גישתך ב100% רק נראה לי שהחיים התובעניים שוחקים ומשנים לנו מעט את האישיות. בטבעי אני אישה מאד מתו.ץקה ומקבלת. נעים ללהיות קטנ ממנו ומתוקה אבל משום מה בסקס אני נורא "תקועה" אני מבינה שזה חבל לו וגם לי (אף פעם לא יזמתי, אבל תמיד הוא הביא אותי להנאה) הייתי מאד שמחה לקרא את תגובתך
תודה רבה יקירתי!
את כותבת דברים מאד אישיים, ובכמה מישורים, ולכן אשמח להגיב לך בפרטי ולא כאן.
הנה המייל שלי, אנא כתבי לי: michal.mycoach@gmail.com
כל העניין לא מתאים לנשים שנפגעו קשות!
את כנראה צודקת, אני כתבתי לכולם.
מאד מצטערת לשמוע שנפגעת. יש משהו שאני יכולה לעזור?