היום החלטתי לכתוב לכם משהו אישי. לא ללמד, לא להדריך, לא לתת טיפ, פשוט לספר. ואתם קחו מזה מה שבא לכם. או כלום.

אז זה הסיפור האמיתי שלי, שמתאר איך למדתי ששינויים זה דווקא דבר מבורך.

וזה הולך ככה:

לא עוד עורכדינית:

יום אחד, אחרי חמש-עשרה שנה בתלם, הבנתי שאני לא יכולה יותר להיות עורכדינית.

(טוב זה לא קרה ביום אחד אלא בתוך הרף-עין קצרצר של שלוש-חמש שנים בערך, אבל עם הפולנייה שבי עדיף לא להתעמת עכשיו..).

עזבתי את העבודה, את מסלול הקריירה שבניתי לעצמי, את ההכנסה הקבועה, את הפרסטיז'ה. הפכתי על הראש את ההתנהלות של הבית שלנו. והשארתי לבעלי לפרנס את חמישתנו לבדו.

הפסקתי לעבוד להרבה זמן ויצאתי "לחפש את עצמי".

האמת שיצאתי לחפש את עצמי באמת, לא במרכאות, כי הייתי מאד מאד אומללה, וזה היה די קרוב שהיו נועלים אותי בשלוותה (לא, לא זאת שבנמל…).

אבל מבחוץ זה נראה כאילו אני סתם מסתובבת. ביליתי עם החברות, עשיתי שופינג, למדתי לי כל מיני קורסים הזויים, ובקיצור, נראיתי כמו אחת שהסירה אחריות והתחילה להיות פרפרית רצינית.

תהליך השינוי הוביל לברכה גדולה:

בסופו של תהליך הגעתי עד הלום, כפי שאתם רואים.

מעורכת דין שמנהלת מלחמות של תאגידים בבתי משפט, אשה עצבנית וממורמרת על החיים, הפכתי לאשה שעוזרת לאנשים לתקן את הזוגיות שלהם או להתגרש בשלום. וגם נהייתי מורה לגישור. ובנוסף לכל התפקידים הנפלאים הללו – שעושים טוב לעולם ומתקנים את הקרמה השלילית שיצרתי בחיים הקודמים שלי – גם הפכתי לאשה שמחה ורגועה ויותר רכה.

אבל זה לקח כמה שנים. ויותר בעייתי – במשך זמן רב, סופו של התהליך שהביאני עד הלום לא נראה באופק.

מה איפשר לי להצליח:

אז השאלה המתבקשת היא: מה איפשר לי לנער את החיים שלי טוב טוב ולתקן כל כך הרבה דברים שהייתי חייבת לתקן?

נכון. בעלי. תורן.

במהלך השנים שבהן הייתי מסכנה ועצבנית וגועלית, הוא כל הזמן חזר על מנטרה אחת קבועה: לא טוב לך אז תעשי שינוי. קחי את הזמן שלך, תחשבי בנחת מה את רוצה, ואני אתמוך בך בכל החלטה שתחליטי. אל תדאגי, נהיה בסדר.

שנים לפני שאני הייתי מוכנה להודות בכך שהחיים שלי לא עובדים, בעלי היקר כבר ראה שני צעדים קדימה וכיוון אותי לשינוי. והוא ידע טוב מאד שזה יהיה כרוך בתשלום מחירים מצידו.

ואז, מהרגע בו הצלחתי לעשות את הצעד הראשון והדרמטי ולעזוב את מקום העבודה שלי ועד שעיצבתי לי הקריירה החדשה שלי והתחלתי שוב להכניס כסף הביתה, הוא באמת תמך בי.

(טוב, הוא כמובן תומך בי גם היום ואפילו עוד יותר, אבל עכשיו זה יותר קל, כי תהליך השינוי הדרמטי הסתיים).

במשך שנים הוא תמך בי, בלי להתבלבל אפילו לרגע, בלי להגיד לי שדי כבר, מספיק להסתובב כמו סביבון, בלי להתלונן על כך שאני לא עוזרת לו לשאת בעול, אלא להיפך, רק מוציאה.

והוא לא אמר מילה כשכל כמה חודשים באתי לו עם רעיון אחר. והוא לא התלונן על זה שזיגזגתי, ועל זה שלקח כמה שנים עד שהראש שלי התמקד. והוא המשיך לתמוך גם כשלא ידעתי להגיד לו מתי זה ייגמר, סוף סוף, החיפוש הזה…

והוא ספג את מצבי הרוח המשתנים שלי במהלך כל התהליך הארוך והמפותל הזה (ואני חייבת לומר את האמת, הדרך בה הלכתי לא הייתה פשוטה בכלל…).

אבל הוא היה איתי כל הזמן, כי הוא באמת האמין שלתמוך בי במהלך השינוי שאני עושה זה הדבר הכי טוב שהוא יכול לתת לי. בלי קשר לתוצאה.

הוא ואני ניהלנו שיחות אין קץ על לאן אני הולכת, ומה אני רוצה באמת, ומה עכשיו, ומה הצעד הבא, ואיך אגיע. וגם השיחות הללו באמת איפשרו לי לצמוח ועזרו לי להתמקד.

וראיתי מה קורה כשאין תמיכה כזאת בשינוי:

כשהסתכלתי סביב, ראיתי נשים אחרות שרצו לצאת לעבוד או להחליף מקצוע או לעשות שינוי גדול אחר בחייהן, וראיתי סביבן הרבה תגובות, חלקן לא תומכות בשינוי, חלקן אפילו נלחמות בו.

ראיתי בני זוג שמפחדים משינויים, שלא מוכנים לסבול שסדרי הבית יתערבבו, ושחוששים מהאחריות הכלכלית. בקיצור – ראיתי לא מעט התנגדות לשינוי, לפעמים התנגדות עזה. והזוגיות שילמה על זה מחירים כבדים.

ואז עוד יותר הערכתי את היכולת לתמוך בשינוי:

והבנתי שבעלי תורן, עשה את הדבר הכי חכם בנסיבות העניין: הוא לא נלחם בשינוי שאני רציתי, שכל כך הייתי צריכה, כי הוא ידע שלהילחם בשינוי רק יביא עוד יותר נזק.

האמת שהוא ראה את הצורך בשינוי הרבה לפניי, והוא חיבק אותו, וכך עזר גם לי לחבק אותו.

וכשהוא זרם איתי ביחד, ממש עזר לי לשחות, הוא איפשר לי להגיע למחוז חפצי, ולהיות הרבה יותר שמחה ושלמה.

ושנינו הרווחנו:

ומה שקרה  לו זה שהוא החליף אישה עצבנית, תוקפנית, אבל בייחוד מסכנה, באישה שלמה ושמחה.

וכפי שקורה לא מעט, מההחלטות של בעלי תורן היה לי משהו בעל ערך ללמוד…

ברכות לכם, חברים,

מיכל

נ.ב. לפני זמן לא רב שאלתי אותו למה הוא נשאר איתי כל כך הרבה שנים. הוא לא חשב יותר משנייה וחצי לפני שהוא אמר שזה בגלל שאני כל הזמן משתנה, ושזה הכי מעניין לו ומאתגר אותו…