ראשית, התנצלות והסבר:

סליחה על השפה הבוטה שבכותרת. בדרך כלל אני לא מתבטאת ככה. הפעם זה לא רק מכוון אלא גם נחוץ, ותיכף תבינו למה.

ימים של ג'יפה:

מכירה את הימים האלה שיש לך כזה מצב רוח גרוע שכל שנייה את צריכה לעצור את עצמך מלפרוץ בבכי?

שונאת את הימים שבהם את מתוסכלת מזה שכלום לא הולך ואת מרגישה לא מוצלחת וחלשה ובא לך להיעלם בין הבלטות? (אולי יש לך בדיוק עכשיו אחד כזה, אז איזה מזל שהגעת לפה…).

בואי נקרא להם "ימי הג'יפה".

בימים כאלה נחוץ לך משהו דרסטי, משהו דרמטי, משהו שיפרוק לך את הרגשות הקשים הללו, ישחרר אותך, וייתן לך כוח להמשיך עוד יום.

המכשיר הכי יעיל, שמשחרר רגשות רעים ומעיף לך אותם מהגוף בימי הג'יפה, הוא…

מסתבר, שלא ידעת שיש לך כזה, אבל יש.

יש לך מכשיר בבית שיודע לעשות בדיוק את הדבר הזה, הוא זמין וקל לתפעול, ועכשיו אנחנו הולכות להשתמש בו.

לא, זה לא הוויברטור, למרות שגם הוא עושה את העבודה לא רע, אבל יש אחד טוב בהרבה ממנו.

קוראים למכשיר הזה הבעל. בן הזוג. הגבר שחי איתך תחת קורת גג אחת.

בדרך כלל בימי הג'יפה את מתרחקת ממנו

בימי הג'יפה, הנטייה הטבעית שלך היא להתרחק מבן הזוג שלך, בין אם הוא הסיבה לכך שאת מרגישה כל כך זוועה, ובין אם לאו. את מסתגרת. את לא נותנת לו להתקרב אלייך. את משחררת לו משפטים כמו, "תעשה טובה, תעזוב אותי היום, אני על הפנים. מה, אתה לא רואה לבד שיש לי מצב רוח זוועה?"

נכון שאני צודקת?

אז היום אני שולחת אותך לנסות משהו חדש, שתאמיני לי שעובד.

הנה ההסבר המדעי לאיך משחררים מצב רוח גרוע

הגוף שלך יודע לייצר סוגים שונים כימיקלים, ביניהם שני סוגים שמעניינים אותך במיוחד: אנדורפינים ואמפטמינים. הכימיקלים הללו דומים מאד מאד לסמים חזקים. אנדורפין דומה מאד למורפיום (יש מלא סוגים ממנו) ואמפטמין זה בול כמו ספיד.

לחומרים הללו, שהם הורמונים, יש המון תפקידים טובים וחשובים בגוף:

הם יודעים להקל על כאבים, להרגיע ולצמצם סטרס, לשפר את השינה, לצמצם את הרעב לג'אנק פוד, ומה שמעניין אותך כרגע – לשפר מצבי רוח.

ואיך גורמים לגוף שלנו לייצר בכמויות מסחריות את ההורמונים האלה?

בספורט אינטנסיבי.

לא חשבת שאני הולכת לשלוח אותך לעשות ספורט, נכון???

ברור.

הדרך היותר טובה לשחרר את ההורמונים הללו היא, נכון, ניחשת יפה, באורגזמה.

והכמויות מסחריות ממש.

אז הנה ההצעה שלי אליך, שתעזור לך לטפל במצבי הרוח בימים הקשים ביותר שלך:

אז איך להפוך את בן הזוג שלך למכשיר לשחרור טונות של הורמונים מיטיבים:

פה אני רוצה להעביר לך את ההנחיות, תכל'ס בשטח, מה לעשות כדי להגיע למחוז חפצך:

ראשית, תתעלמי מזה שבן זוגך הוא בנאדם.

ועוד יותר תתעלמי מזה שהוא בן הזוג שלך, ושיש לך עניינים כל מיני איתו, ואולי אפילו שאתמול רבתם. זה לא מעניין אותך איך הוא גרם לך להרגיש אתמול, זה לא מעניין אם הוא בעל טוב או לא, כלום לא מעניין אותך. את לא הולכת לפתור כרגע את הבעיות של מערכת היחסים שלך, ולא הולכת לשנות את ההתנהגות שלו, רק לתקן לעצמך את היום. נקודה.

היום, בגלל מצבך הקשה ובגלל העובדה שאת במצב חירום וצריכה מכשיר חזק ואפקטיבי לטיפול במצבי רוח, את מתייחסת לבן הזוג שלך כאל מכשיר בלבד. הוא מבחינתך חפץ.

ח-פ-ץ! שמעת?

שנית, תתמקדי בגוף.

המטרה היחידה שלך כרגע היא להתמקד בתחושות הגופניות שלך, לרוקן את המוח מהסרטים שאת נמצאת בהם (אוהו! ימי הג'יפה הם חגיגת האוסקר של סרטי האימה..), ורק להקשיב לגוף.

אז תתמקדי בגוף, לא בשום דבר אחר. בדיוק כפי שהיית עושה אם היית באילת, על שולחן הטיפולים של המסאז'יסט הכי מדהים של הרוד'ס ויטאליס (אף פעם לא הייתי, לא מוציאה חמשת ת'לפים ש"ח ללילה על בית מלון, אבל נראלי שבטח הם שווים..)  או שהרגע שילמת 500 שקל כדי שיעשו לך נעים בגוף.

את עסוקה רק בדבר הזה.

מחשבות – החוצה!

רגשות – בארון!

רק גוף.

ושלישית, תחלקי לבחור שלך הוראות:

ועכשיו, את מחלקת למכשיר, סליחה, לבחור שלך, שלל פקודות, לפי סדר מסוים, שיביא אותו להביא אותך אל היעד הנכסף – שחרור טונות של הורמונים שישחררו אותך מהכלא שנקרא 'מצב רוח מזעזע' ויתנו לך מצב רוח טוב והקלה.

חשוב לזכור: את מחלקת לו הוראות כמו שמחלקים לעבד נרצע.

תגידי לו ככה:

1.  היום אתה המכשיר שלי. אתה לא מעניין אותי בתור בנאדם, לא מזיז לי הצורך שלך בהנאה, באינטימיות, וכל זה, ומערכת היחסים שלנו מעניינת אותי כרגע כמו מלחמת האזרחים הטמילית (לימוד פורטוגזית/הוקי קרח/הכנת ריבה/ או כל דבר אחר שממש לא מעניין אותך).

אני צריכה שאתה תשחרר אותי מהמצב רוח המזעזע הזה שנפל עלי, וזה התפקיד שאני מטילה עליך. ותתנהגי כמו מלכה שמדברת אל המשרת שלא הגיש לה באלגנטיות מספקת את ספל התה.

הבחור שלך דרוך עכשיו, ומחכה בפרצוף חמוץ למשהו נורא כמו, תעוף לי מהפנים לשבוע/ לך לישון אצל אימא שלך/תסכים שאקנה נעליים באלפיים שקל/אל תצפה לסקס החודש, כאלה.

ואז את ממשיכה ככה:

2. יכולתי להשתמש בוויברטור, אבל מסתבר שאתה מכשיר יותר אפקטיבי לצורך העניין ואתה תביא לי תוצאות יותר טובות. אז גויסת.

נראלי שבשלב הזה הבחור מתאושש מהדיכאון, ואפילו מסתקרן.

3. ועכשיו תגררי אותו בבדל החולצה למיטה, תזרקי אותו שם (בנים הם מכשירים שלא מצריכים מי-יודע-מה טיפול עדין), ואפילו אל תזמיני אותו להתפשט. הוא לא שם בשביל ההנאה של עצמו, ולא מעניין אותך אם הוא יישאר בנעליים.

ואז את אומרת לו ככה:

4. אני לא מתכוונת להתייחס אליך בכלל. רק שתדע, אתה מכשיר. אני הולכת לעצום עיניים ולהתרכז רק בתחושות שלי, בגוף שלי. ואתה הולך להביא לי את האורגזמה של החיים. זאת המשימה שלך. אל תעצור עד שתביא תוצאות.

ושלא תעיז לגמור לפני שביצעת את המשימה בשלמות. אתה בתפקיד!

וזהו.

ואת מבטיחה לי בהבטחה חגיגית שאת באגואיזם הכי חגיגי שלך. שזה אומר, שאת לא מזייפת, לא מבלפת, לא מסתכלת על השעון, שייקח כמה זמן שייקח, מצידך שהוא ילך לעבודה מחר עם עיגולים שחורים סביב העיניים. את נחושה להתפטר מהיום-ג'יפה הזה שנפל עלייך, ויהי מה.

ותעני לי על השאלה הבאה: מסכימה איתי שאין בחור אחד בכל כדור הארץ שיסרב לצאת למשימה כזאת?

איך תדעי שזה עבד בגדול?

את תבכי כשתגמרי.

לא דמעות של צער, אלא כי בכי הוא תגובה נורמלית של הגוף שלך ברגע שחרור כמויות מטורפות של הורמונים שעושים לך כל כך טוב; לא רק בגוף אלא גם  בנפש!

והנה ההוראה האחרונה שאת משחררת לבן זוגך היקר לפני שהוא יוצא למשימה:

החייל הממושמע, שקיבל תפקיד חשוב לשרת אותך כמכשיר, לא ישמע ממך אף מילה עד לתום האירוע. הוא לא מעניין אותך. שיסתדר.

אז לפני שאת סותמת לשעתיים הקרובות, ומשחררת אותו להיות זכר מצוי כפי שאלוהים ברא אותו, את אומרת לו שתי מילים:

5.  "תפרק אותי."

וזהו.

ואחרי כל זה, את ממש חייבת לכתוב לי איך היה. וגם להעביר את הפוסט הזה לחברות שלך, כי מה, להן אין ימי ג'יפה?

חיבוקים,

מיכל