הי חברים,

היום, כשאנחנו כבר בהדרכה מספר 27, תקבלו את העורכדינית שבי. לא יעזור לכם, יש גם מזה.

אז היום אין שום צחוקים, קלילות, יש חוק ומשפט. אז לפקוח את העיניים ולהמשיך לקרוא. זה חשוב.

אז בלי הרבה הקדמות, אני הולכת לדבר איתכם על מרכיבי הזוגיות שלכם.

ככה נראה החוזה הזוגי ברמה הכי בסיסית שלו:

(הגבר מחויב לתת:) פרנסה + תמיכה + אהבה = (האישה מחויבת לתת:) חום ואהבה + סקס + כבוד.

נכון, הפרדתי לצד הגברי והצד הנשי, כהרגלי.

ונכון, עשיתי הכללה. לכל אחד ואחת מכם יש חוזה זוגי, ואם החוזה שלכם לא נראה בדיוק ככה, הוא עדיין די דומה. אז התעלמו נא מהשוני האישי שלכם והמשיכו לקרוא על העקרון.

אז רבותיי המלומדים, ככה נראה חוזה. תפנימו חזק. מן העבר האחד רשומות התחייבויות היסוד של הגבר למערכת הזוגית, ומן העבר השני, התחייבויות היסוד של האישה לאותה מערכת.

אלה הם התנאים הכי בסיסיים של החוזה הזוגי, ולכן הם נקראים תנאים יסודיים.

מה זה תנאי יסוד בחוזה

תנאי יסוד זה תנאי בחוזה שהוא כל כך עקרוני לי, שאני כל כך צריך אותו, עד כדי כך שבלעדיו אני לא רוצה את החוזה הזה בכלל.

ומה זו הפרה יסודית של החוזה

ועכשיו עקרון משפטי בסיסי: הפרה של תנאי יסוד נחשבת להפרה יסודית של החוזה שמקנה לצד השני את הזכות לבטל את החוזה. שזה להתגרש בעברית. לא חייבים לבטל את החוזה, אבל יש את הזכות. עד כדי כך ההפרה חמורה בעיני הצד הנפגע.

דוגמא קלאסית מעולם הכסף: הבנק לוקח את הדירה של מי שלא שילם את תשלומי המשכנתא. עמידה בתשלומים היא תנאי יסוד בחוזה ואי-תשלום הוא הפרה יסודית שמקנה את הזכות לבטל את החוזה.

ומה זו הפרה יסודית בחיים הזוגיים

בחיים הזוגיים, כשאחד מהצרכים היסודיים שלנו לא נענים, כלומר אחד מתנאי היסוד של החוזה מופר באופן שיטתי ובמשך שנים, נבנה אצל הצד השני תסכול נוראי, חוסר שביעות רצון, והרגשה שהנה, רימו אותנו. זה לא הנישואים אליהם התכוונו. ואז אנחנו מנסים לשנות, אבל שוב ושוב לא מצליחים, ולפעמים מאוחר מדי לשנות, ולפעמים אי אפשר.

ואז מתחילים לחשוב על גירושין, או על השלמות מחוץ לחיי הנישואים, או על מגוון פתרונות אחרים שיביאו לנו את מה שאנחנו כל כך צריכים, או – וזה קורה הרבה – חיים באומללות גדולה.

חשוב להבין שלא כל הפרה של החוזה הזוגי היא הפרה יסודית. לא לנסוע פעם בשנה לחו"ל זו לא הפרה יסודית (אצל רובנו, ברוך!).

מהן דוגמאות מובהקות לתנאי יסוד בחוזה הזוגי

כולנו יודעים להגיד איזה צורך שלנו כל כך חשוב לנו שאנחנו מוכנים לבטל את החוזה הזוגי בשבילו, כמו למשל, הדוגמא הכי קיצונית, לסבול אלימות גופנית או נפשית, לחיות לצד אלכוהוליסט או מהמר, ועוד.

מחוץ למקרים המאד-קיצוניים הללו, מה שרשמתי בנוסחה למעלה כולל את התנאים היסודיים של מרביתנו, וכאמור, יש הבדלים בין הצרכים של הבנים ובין הצרכים של הבנות.

גם לגבי מי שאצלו התמונה קצת שונה, חל אותו כלל: אנחנו יודעים מהם הצרכים הבסיסיים שלנו, תנאי היסוד שלנו, ואנחנו יודעים אם אנחנו מקבלים אותם במידה שמספיקה לנו או לא.

לא כולנו אותו דבר, העיקר הוא ההסכמה על תנאי היסוד

כאשר החוזה הזוגי שלכם נראה אחרת, כלומר שחלק מהתנאים בו שונים ואתם חיים בשלום, זה אומר שניהלתם משא ומתן והגעתם להסכמות על הצרכים היסודיים שלכם, או שהגעתם להסכמות האלה בשתיקה ובהתנהגות שמוכיחה שיש הסכמה.

הנה דוגמא: האישה מפרנסת והבעל מגדל את הילדים. זה סבבה כאשר שני בני הזוג החליטו יחד שזה מה שמתאים להם. וזה מאד לא סבבה אם הגבר יושב כל היום מול הטלוויזיה בזמן שאשתו דורשת ממנו ללכת לעבוד.

והנה דוגמא נוספת: אישה שמסיבות שונות לא רוצה סקס וגם לא לחבק ולנשק את בעלה. שוב, זה בסדר אם היא סגרה איתו סעיף בחוזה שאומר שמותר לו לרעות בשדות זרים (שזה לשכב עם נשים אחרות, ברוך!), אבל שהיא לא תדע, ושהוא ישמור מכל משמר על כבודה וישתף איתה פעולה בכל שאר התנאים של החוזה. וזה ממש לא בסדר אם המסכן לא מקבל כלום בבית וגם נדרש לחיות בלי סקס וחום ואהבה.

אז המסקנה שלנו היא שכל זוג מגיע להסכמות לפי מה שמתאים לו , וחריגים זה בסדר, כל עוד הם בהסכמה – במשא ומתן או בשתיקה והתנהגות. ואם ההתנהגות איננה בהסכמה, אזי יש הפרה יסודית של החוזה, שזה, בעברית מדוברת, צרות רעות מאד מאד.

אז מה עלינו לדעת היום, כשאנחנו בתחילת מערכת היחסים ועוד לא סגרנו על  התנאים היסודיים בחוזה

הכי חשוב לדעת, כמובן, זה שלכל אחד מאיתנו יש צרכים יסודיים ואלה הם תנאי היסוד בחוזה הזוגי. וחשוב להתייחס אליהם ברצינות תהומית. כמו עורכי דין.

ואחר כך הכי חשוב לדעת שמה שמוסכם זה בסדר, ומה שלא מוסכם זה לא בסדר.

לכאורה נורא פשוט, אבל בואו נודה על האמת, רובנו לא שומרים על הכלל הזה באדיקות. המון פעמים אנחנו גולשים להתנהגויות בלתי מקובלות לאט לאט, לא מדברים על זה, או שמדברים אבל לא יוצא מהשיחות הללו כלום חוץ ממריבות, ואז מוותרים, ואז מתקבע מצב שקשה מאד לחיות איתו בהווה, והוא מנבא התרסקות בעתיד.

מרבית הלקוחות שמגיעים אלי לגישור לגירושין, מגיעים עקב הפרות מתמשכות של תנאי היסוד בחוזה שלהם. כשנעשה כל כך רע שאי אפשר לחיות (לפחות אחד מבני הזוג) עם ההפרות הללו.

אז נכון שהכי טוב שנדבר על כל הדברים החשובים עוד לפני שהתחתנו, אבל במציאות, כמה מאיתנו עושים את זה? בודדים.

נכון, לפני שסוגרים על חתונה כולנו בודקים אם בן הזוג הפוטנציאלי רוצה ילדים, מאמין במונוגמיה, מאמין בחלוקה מאוזנת של העול הכלכלי ועול גידול הילדים. אבל מעבר לזה, יש עוד רשימה סגורה של נושאים שצריך לדבר עליהם ובדרך כלל לא מדברים, ותסתכלו למעלה על הנוסחה שרשמתי. אתם מכירים זוג שדיברו לפני החתונה על כמה חיבה צריך להפגין? אני לא.

אז מה עושים

מנהלים משא ומתן ומכינים הסכם טרום נישואים, למרות שכבר התחתנו. זה לא חייב להיות בכתב, אבל זה חייב להיות ברור.

וקודם כל בודקים אם יש בינינו פערים בכל הצרכים הבסיסיים, למשל:

  1. מה אתה חושב על כך שחובת הפרנסה העיקרית היא עליך? ומה הציפיות שלך כשיהיו לנו ילדים קטנים?
  2. ומה את חושבת על זה שאני צריך שכל יום תחבקי ותנשקי אותי ותראי לי שאת רוצה אותי?
  3. ומה אתה חושב על זה שאני צריכה שתתמוך בי כשאני עצובה או מבולבלת או מתוסכלת?
  4. ומה את חושבת על זה שאני צריך פעמיים בשבוע סקס?
  5. ומה אתה חושב על זה שאני צריכה שתגיד לי ותראה לי כל יום שאתה אוהב אותי?
  6. ומה את חושבת על זה שאני צריך שתכבדי אותי ותעריכי את המאמצים שלי?

ואחרי שלומדים את הפערים, ולכולנו יש פערים, מנהלים משא ומתן על סגירת הפערים.

ופה, חברים,  אני רוצה להזהיר אתכם: אתם תריבו.

אבל זה בסדר, כי עדיף בהרבה שתריבו עכשיו ותגיעו להסכמות על הרוב, מאשר תפחדו לריב ותבנו ביניכם חומות של מרירות ותסכול כתוצאה מהפרות מתמשכות של החוזה הזוגי, ולבסוף תגיעו למשבר.

והנה החדשות הרעות: לעולם לא נסכים על הכול, וגם כל הזמן נשתנה

שתי עובדות אלה תמיד יתקעו לכם מקלות בגלגלים.

המומחה האמריקאי הגדול לזוגיות, ג'ון גוטמן, אומר שאנשים חושבים בטעות שאם הם יפתרו את כל המחלוקות ביניהם הם יהיו מאושרים. אבל האמת היא שזה בלתי אפשרי; תמיד נריב ותמיד לא נסכים על נושאים מסוימים. זאת המציאות.

אבל אם נדע שאנחנו מטפלים בתנאים היסודיים של החוזה שלנו, ומנהלים את הפשרות שלנו בתבונה ובמודע, מתוך ידיעה שזה הכי טוב שאנחנו יכולים לעשות, הסיכויים שנגיע לחיים של חוסר שביעות רצון ותסכול מתמשך הם הרבה הרבה יותר קטנים.

וצריך גם לזכור שכולנו משתנים, כל הזמן. ולכן מדי פעם נצטרך לפתוח את הדיון מחדש ולדון ביכולת שלנו לתת לבן הזוג שלנו את הצרכים הבסיסיים שלו. ואפילו הצרכים שלנו ישתנו ונצטרך לדון בכך. מחקר בריטי גדול מהשנים האחרונות מגלה, למשל, שאצל הגברים, הצורך בסקס פוחת באופן משמעותי בערך באמצע שנות הארבעים שלהם, ואילו הצורך בחיבה וחיבוקים וליטופים מטפס בקביעות ומגיע לרמות של צורכי הנשים.

וזו דוגמא מצוינת לשינוי שמצריך פתיחת החוזה וניהול מחודש של משא ומתן על החוזה הזוגי.

והנה החדשות הטובות

החדשות הטובות הן, שאם בעבר פתחנו את החוזה והגענו להסכמות שעבדו במשך שנים, לא נפחד לפתוח אותו שוב. וככה נמנע מעצמנו את התסכולים הגדולים של חיים בתוך אי-הסכמות לא מדוברות.

אז מה למדנו

בואו נוציא את המסקנות של הסיפור הסבוך הזה:

  1. לכל אחד מאיתנו יש רשימה קצרה של צרכים בסיסיים עליהם אנחנו לא יכולים לוותר.
  2. כשהצרכים הללו לא מתמלאים באופן מתמשך, אנחנו חווים תסכול ואכזבה כל כך גדולים, שבתפיסתנו, בן הזוג שלנו הפר את חוזה הנישואים בהפרה שמקנה לנו את הזכות לבטל אותו.
  3. כשאנחנו לא מדברים על הפערים הללו שבין הצורך ובין מה שיש, אנחנו בונים משבר עמוק בנישואים.
  4. אם נדון באופן יסודי בהגדרת הפערים, בסגירת מה שניתן לסגור (בכל מיני דרכים, ופה מותר ורצוי להפעיל יצירתיות!), ובהתמודדות עם מה שלא ניתן לסגור – נגיע לחוזה זוגי מוסכם שיאפשר לנו לחיות יחד בשלום ומתוך שביעות רצון מהנישואים שלנו.

ובכך, חברים יקרים, סילקנו את אחד המכשולים הכי כבדים של חיי הנישואים.

ותחשבו על זה…

שלכם,

מיכל

נ.ב., בהמשך תצוידו בכלים נוספים להתמודדות עם חלקים של מה שכתבתי פה, כל פעם חלק.

6 תגובות עד כה.

  1. תמי הגיב:

    כמה יפה את כותבת ומבהירה. ולא פוחדת!

    חיבוק

    תמי

  2. פיני יחזקאלי הגיב:

    אין כמוך מיכלי…

  3. יוסס הגיב:

    במאמר הקודם דיברת על זה שצריך להנמיך ציפיות מבן הזוג ואז נקבל בלי סוף
    ובמאמר הזה זה נשמע כאילו יש דברים שאי אפשר לוותר אליהם
    אז איפה עובר הגבול על מה אפשר לוותר ועל מה לא?

    • michal הגיב:

      הי יוסס,

      שאלה מצוינת!

      כל אחד מחליט לעצמו מהם תנאי היסוד שלו. אנחנו שונים זה מזה ולא לכל אחד יש בדיוק אותם תנאי יסוד.

      מה שציינתי בפוסט הוא המקובל, ואפשר להתחיל משם. לחשוב על עצמך ולהחליט אם נכון או שמא אפשר לוותר, או לוותר קצת, ויש דברים יותר עקרוניים.

      אפשר גם לשוחח ולשאול את בני הזוג -מה לדעת הם תנאי היסוד שלי? יכול להיות שדברים שרואים משם לא רואים מכן.

      הדבר הכי חשוב בכל הסיפור הזה הוא החשיבה והשיח המתמשכים.

      ויתכן שברים ישתנו עם השנים ונצטרך לפתוח ולנהל משא ומתן חדש,

      כי בחיים, הכל זורם!

      שלך,
      מיכל

  4. שלומי הגיב:

    היי מיכל, מאוד מתחבר, הפוסטים שלך עוזרים לי להבין מה טעון שיפור אבל מה עושים כשבת הזוג לא יודעת להקשיב במובן הבסיסי ביותר? נושא או מילה שאינה מוצאת חן בעיניה מובילים למריבה…או להרצאה נגדית.

אפשר בהחלט להשאיר לי תגובה בלי שם ואימייל!
ואחרי שהגבתם (תודה!) אנא חכו יממה וכנסו שוב. אני תמיד עונה!
ניתן גם לשלוח לי מייל בפרטי - michal.mycoach@gmail.com - אני תמיד עונה!