הי חברים,

זוכרים שכתבתי לכם ספר על הפערים בין הנשים והגברים? למי שצריך, לחצו כאן כדי להוריד שוב את הספר החינמי "הלך הגורילה אצל הבלרינה".

אז היום אני רוצה דווקא לספר לכם על מה שדומה בינינו.

ויש המון. תשמעו, ממש ה-מון!!

שתדעו לכם שאני באמת מאמינה בזה, ובמיוחד אחרי המון שנות חיים משותפים עם גבר…

בספר "הלך הגורילה אצל הבלרינה", היה לי חשוב להראות לכם את הפערים בינינו כדי שנוכל להתחיל להבין אותם וללמוד לחיות איתם בשלום.

אבל לצד השונות הגדולה, קיים מאגר מאד גדול של צרכים שמשותפים לכולנו, והמדובר בצרכים ממש בסיסיים.

אז היום נסתכל עליהם, כדי שנזכור את התמונה כולה, כדי שנדע להעניק זה לזו את מה שאנחנו באמת צריכים, וכדי שנהנה ממה שמשותף לנו ומחבר בינינו.

חום ואהבה (שזה אומר אינטימיות):

ונתחיל מהצורך הכי הכי בסיסי: כולנו (שמעתי שיש כמה שלא רוצים, אבל הם בטח לא הקוראים שלי..) רוצים אהבה. יש מישהו שחולק על כך? שיקום!

הצורך בחום ואהבה מתחיל בשנייה שאנחנו נולדים וממשיך כל החיים. ואחרי שקיבלנו מאימא, וגם מאבא, את כל החום והאהבה שהיינו צריכים (ולפעמים לא קיבלנו ואנחנו מפצים על כך כל החיים), אנחנו מגיעים למערכת היחסים הזוגית שלנו ומאמינים שהיא תחליף את ההורים, ושם נקבל את החום והאהבה שאנחנו צריכים.

החום והאהבה הללו כשהם באים בצבע ובטעם הנכונים, מאפשרים לנו להמשיך להאמין בעצמנו, להאמין בעולם, ולצמוח הלאה.

זוכרים שכתבתי לכם סדרת פוסטים על אינטימיות? וזוכרים את זה שמדבר על הצורך הקיומי שלנו להימנע מבדידות, שמשמעה העמוק עבורנו הוא מוות? לחצו כאן כדי לקרוא.כולנו רוצים חיבור לשבט, ומכיוון שכבר אין לנו שבט, אז אנחנו מחפשים חיבור עמוק ומשמעותי עם בן או בת הזוג, האדם היחיד בעולם שבו באמת בחרנו לחיות את חיינו.

אנשים נוטים לחשוב שרק נשים רוצות אינטימיות אבל אין דבר רחוק יותר מן האמת.

במהלך מאה השנים האחרונות השתנתה תפיסת העולם שלנו באופן רדיקלי, והישרדות שלנו ושל ילדינו הפסיקה להיות מטרת החיים שלנו. קבלו בבקשה את תפיסת האושר. פתאום (טוב, אז לא פתאום, פשוט אחרי שחיינו השתפרו כל כך שאנחנו לא מרגישים בסכנה קיומית, כלומר יש מספיק אוכל וקורת גג והילדים לא מתים ממחלות) החלטנו שאנחנו זכאים גם לאושר.

והאינטימיות, אותה הרגשה שיש לנו חיבור רגשי ופיסי עם אדם אחר, מביאה לנו אושר יותר מכל דבר אחר. מכאן הצורך הבסיסי באינטימיות והוא משותף לכולנו.

כי באינטימיות זה אומר שאנחנו מקבלים תמיכה, וחיבה ומקבלים אותנו, ואנחנו מרגישים שייכים. אנחנו לא לבד, משמע אנחנו לא נמות.

הערה: אני בכוונה לא נכנסת כאן לצורך בסקס, למרות שמרגיש לי שאולי צריך, כי יש על כך דיון גדול, ולא כולם מסכימים. אז לשם הדיון על המשותף, ושלא כהרגלי, אני משאירה את הנושא הזה בחוץ היום.

הכרה והוקרה:

כולנו צריכים שיכירו בקיומנו, יכירו בצרכים שלנו ויעריכו את המאמצים שאנחנו עושים.

הכרה משמעה לראות אותנו, לשמוע אותנו, לתת לנו מקום; למי שאנחנו, למה שאנחנו רוצים וצריכים, לדעות שלנו, לאהבות שלנו.

כי כשיש לנו מקום בתוך הזוגיות, כשאנחנו תופסים חלל ומשמעות, אנחנו קיימים. כשעץ נופל ביער ואיש לא שומע? האם הוא עושה רעש? (שאל הפילוסוף ג'ורג' ברקלי במאה ה- 18, והתשובה היא: לא, כיון שרעש הוא תופעה שמתרחשת במוח של יצורים חיים בלבד. מה ש באמת קורה על רצפת היער הוא תנועה של מולקולות אויר ואדמה שנדחפו הצידה מתנועתו של העץ הנופל. אם ההסבר באמת מעניין את מישהו…)

וכשאף אחד לא שומע אותנו אנחנו לא עושים שום רעש. כלומר, אנחנו לא קיימים.

והוקרה, מה משמעה? בדיוק כפי שזה נשמע, וזו הצלע השנייה של ההכרה: רואים אותנו ורואים גם את תרומתנו לזוגיות. ומודים לנו על כך.

עזרה ותמיכה במילוי הצרכים שלנו:

כולנו רוצים לקבל את מה שאנחנו רוצים לקבל. אף אחד לא מוכן לוותר כל הזמן, ואף אחד לא יכול שיתעלמו מהצרכים שלו. ולכן אנחנו מייצרים שותפויות שבהן קיים עוד אדם אחד בעולם שנותן לנו בשמחה את מה שאנחנו צריכים בתמורה לכך שאנחנו נותנים לו את מה שהוא צריך).

כי בעיקרה, השותפות הזוגית הינה עסק, שאנו נכנסים אליו כיון שאנחנו מאמינים שהוא משתלם. אנחנו לא רוצים לבד להשיג לעצמנו את כל צורכינו (ולפעמים גם לא יכולים), ולשם כך אנחנו מייצרים את השותפות הזאת שנקראת התא הזוגי. מי שמגדל ילדים לבד, יודע עד כמה זה קשה (בשניים זה קשה!)

כמובן שהציפיות לקבלת הצרכים נכזבות, משלל נימוקים טובים יותר או פחות, אנחנו מפתחים כעס, אכזבה, מריבות, ריחוק, ואת כל השרשרת שמובילה לפירוק השותפות. אבל זה לפוסט אחר. היום אנחנו מדברים על המשותף.

ומה הצרכים הללו? למי שלא זוכר את פירמידת מאסלו, הנה:

מזהים חלק? כן, הם מצויים פה, בפוסט.

מה משותף לנו- סיכום ביניים:

אז הנה הרשימה המצומצמת של מה שכווו-לנו מחפשים, הרשימה שהיא קצרה במילים אבל ארוכה כאורך חיינו על פני כדור הארץ ומחברת בינינו בקשר חזק למשך שנים ארוכות:

חום ואהבה

הכרה והוקרה

עזרה ותמיכה במילוי הצרכים שלנו, הבסיסיים והעיליים.

תסתכלו על הרשימה: נכון שהיא מביאה נושאים ממש ממש חשובים?

נכון שמחוץ לרשימה הזאת אין הרבה דברים אחרים שהם ממש ממש חשובים?

וואו. זה מעלה לי שאלה…

ועכשיו השאלה:

כעת, כשאנחנו יודעים בביטחון שהצרכים הללו משותפים לכולנו, מחברים בינינו ויוצרים לנו שותפות גורל ולא רק שותפות עסקית; נכון שיש לנו אינטרס ענק להעניק אותם לבן או בת הזוג שלנו?

להתראות בפוסט הבא,

שלכם,

מיכל