בפוסט הזה אצייד אתכם בטכניקה מדהימה לשיפור מערכת היחסים הזוגית שלכם. כי מערכת היחסים שלכם היא כמו יהלום: תלטשו לא נכון יצא סתם גוש פחמן, תלטשו נכון – יצא יהלום נוצץ!

איך מלטשים יהלומים

יהלומים גולמיים לא נוצצים בכלל. כדי שהיהלום, החומר הכי קשה בטבע, ינצוץ וירגש אותנו, צריך ללטש אותו בדסקית שמסתובבת 5,000 סיבובים לדקה במשך הרבה זמן. ומיליוני הסיבובים צריכים להיות בכיוון הנכון ובמספר הנכון כדי לייצר פאות ליהלום כדי שיהיה נוצץ וסימטרי. היופי שגלום ביהלום נחשף בזכות מיומנותו של המלטש. ואדגיש את זה שוב: היופי של היהלום הוא לגמרי בידי המלטש!

למה יהלום זה כמו מערכת יחסים זוגית

יהלומים נחשבים סמל לנצחיות האהבה עוד מימי קדם. בעיניי, מערכת היחסים שנבנית בין בני זוג דומה מאד ליהלום. לוקח הרבה זמן ועבודה נכונה לבנות, וגם נדרשת מיומנות מסויימת כדי לדעת ללטש כמו שצריך. ואם מלטש יהלומים יכול ללמוד את המקצוע שלו, למה שלא כל אדם ילמד את אומנות ליטוש מערכת היחסים? וכשבן הזוג הזה (או  בת הזוג הזו, יש לי , כרגיל, בעיה עם העברית) לומד את המיומנות והוא מלטש סוף – וואו! איזה תוצאות יש! חיים טובים, סיפוק והנאה, במשך כל החיים!

אז הבנו שכדאי לנו ללמוד ללטש יהלומים. סבבה. איך עושים את זה?

ונתחיל בלהבין את ההבדל בין ליטוש שמגלה את היהלום וליטוש שמביא לסתם גוש פחמן עקום

קודם כל, כדאי להבין עובדה אחת יסודית: לכל זוג שמתחתן ניתן יהלום בפוטנציאל. אשכרה, מה שאתם מקבלים זה רק גוש פחמן טהור, לא יהלום. פוטנציאל ביד. הפוטנציאל מורכב מהאהבה, ומהתשוקה, ומהנכונות והמוטיבציה לטפח את מערכת היחסים ולנהל תקשורת, וכל הדברים האחרים, אבל הם כולם רק פוטנציאל.

נדמה לכם שיש לכם יהלום, אבל אין לכם. נשבעת.

ומאותו רגע אתם האחראים הבלעדיים: או שתלמדו ללטש ותגיעו ליהלום נוצץ או שתישארו עם גוש פחמן.

ולכן שאלת השאלות היא: איך אנחנו מממשים את פוטנציאל היהלום שקיבלנו כשהתאהבנו והחלטנו להודיע למשפחות?

אז בואו נשב רגע עם המלטש, שאוהב את העבודה שלו, מה זה אוהב, מת עליה! (ברור, אתה מת על אשתך הטריה ואת חולה על בעלך הטרי, לא ככה?) ונבין שמהדברים שנעשה מעכשיו, אחד עבור השני ועבור עצמנו, הולך לצאת יהלום הכתר של מלכת אנגליה!

ומה קורה עם מי שלא בא לו ללמוד את המיומנות החדשה? סביר להניח שהוא יסבול כל דקה מהחיים. לא פחות. זה מה שקורה למי שחי במערכת יחסים זוגית שהיא גרועה.

אז מה חלקנו עושים, שגורם לבזבוז כל הפוטנציאל שביהלום?

אנחנו מלטשים בזלזול. בלי להבין את החשיבות של מה שאנחנו עושים. בלי תשומת לב. סתם. לפעמים טוב ולפעמים רע, בלי הבנה, בלי יעדים, בלי להבין שמה שאנחנו עושים זה ליטוש לתמיד. מה שירד מהאבן – לעולם לא יחזור. בזבזנו את הפוטנציאל. עוד טיפה, ועוד טיפה, עד לרגע שכבר ממש אי אפשר לייצר שום יהלום שלם וסימטרי, אפילו לא פצפון.

למשל: אנחנו מדברים בינינו בשפה מזיקה בלי לדעת ובלי להבין שיהיו לכך תוצאות רעות ומתמשכות על מערכת היחסים שלנו.

עוד למשל: אנחנו לא לומדים מה בן הזוג שלנו צריך ולא עוזרים לו לקבל את מה שהוא צריך. וכל יום הוא נעשה יותר ממורמר עלינו ועל החיים, עד שהמירמור שלו מחסל לו את פוטנציאל היהלום של מערכת היחסים.

נשמע מוכר? תסתכלו סביבכם ותראו מלא אנשים כאלה…

אז מה כן צריך לעשות כדי לממש את פוטנציאל היהלום שלנו?

היום אציע לכם את אחד הכלים הכי חזקים שיש למימוש פוטנציאל היהלום: הפיכת תלונות לבקשות. זהו כלי מרכזי לליטוש מכוון, כזה שממש עוזר לממש את הפוטנציאל הגלום במערכת היחסים שלכם.

למה אני מתכוונת?

מה זה דיאלוג תומך-יהלום:

דיבור בין בני הזוג נעשה במטרה להעביר אינפורמציה: מי עובר בסופרמרקט? אני אוהבת אותך! רוצה תאילנד בקיץ? אתה חושב שעליתי במשקל? אני חושב שאני צריך להתפטר.

אבל לא רק.

דיבור בין בני זוג הוא מכשיר יעיל ביותר ליצירת דפוסים במערכת יחסים. ודפוסים, כידוע, הם התנהלות האוטומטית שלנו, שיכולה להיות תומכת במערכת יחסים טובה, או כזו שמקלקלת את המערכת.

כל מילה שנוציא מהפה שלנו היא ליטוש אחד קטנטן, עם הדסקית הזאת שמסתובבת 5,000 סיבובים בדקה, וצריך לכוון אותה בכיוון הנכון. לא כיוונו – פגענו בפוטנציאל היהלום.

אני רצינית לגמרי, חברים. טוב, לא ניכנס להיסטריה, מותר לעשות שגיאות, אף אחד לא מושלם, אבל האוטומט, זה שמתקלקל רק מדי פעם ולא כל הזמן מקלקל, צריך להיות תומך יהלום.

דיסקית על אוטומט טוב תביא לכך שמה שנגיד לבן הזוג שלנו ביום יום, ישפר את המערכת הזוגית, במקום להזיק לה.

ואילו דיסקית על אוטומט רע זה כמו לאכול חצי חבילת שוקולד כל יום. חצי חבילה אמנם לא רואים, אבל מי שאוכל חצי חבילה ליום במשך שנה, מרוויח 10 קילו שומן טהור ישר לתחת (זה אצלנו הבנות. אצלכם הבנים, זה הולך לכרס).

ועוד דיסקית על אוטומט רע זה להתלונן על כל דבר בחיים ובזוגיות. נשמע מוכר?

אז איך עושים ליטוש טוב?

בואו ניתן דוגמא של בעל אחד, שהיה לו יום קשה, ואשתו עומדת במטבח ושומעת אותו מדבר בסלון: "למה אף פעם אי אפשר לקבל בבית הזה אורחת ערב כשאני מגיע הביתה מהעבודה?"

לכאורה, מה הוא כבר אמר, קצת סלט ואיזה טוסט, לא?

לא.

הבעל מלטש בדיסקית על אוטומט רע ולכן הליטוש שלו מזיק ליהלום. הוא מתלונן והתלונה שלו אומרת ככה:

א. את לא מכינה לי אוכל.

ב. אף פעם.

ג. את אחראית לנושא האוכל בבית הזה.

ד. את יודעת עובד קשה וחוזר עייף ורעב הביתה.

ה. המון פעמים ביקשתי ארוחה כשאני מגיע ואני לא מקבל אותה.

ו. את מצפצפת על האחריות שלך להכין לי אוכל.

ח. ולכן רק בגללך אני סובל.

רואים כמה תלונות ממשפט אחד שלכאורה כולה תלונה קטנה על ארוחת ערב?

רואים כמה נזק אפשר להביא במשפט האחד הקטן הזה? הנה הבעל המסכן שלנו, מחוסר מודעות למשמעות של מה שיוצא לו מהפה, בזבז חתיכה קטנטנה של היהלום. ליטוש עקום. היהלום פחות ינצוץ.

ויש גברים ונשים רבים מאד שמשמיעים משפטים כאלה כל יום, במשך שנים.

נחזור לדוגמא שלנו.

האשה מהמטבח שומעת את התלונה של בעלה, ברור שעף לה הפיוז, ולכן התגובה שלה יכולה להיות אחת מאלה:

א. "גם אני עבדתי היום וגם אני צריכה לנוח, תעשה אתה את הארוחת ערב."

ב. "מה אתה רוצה מהחיים שלי? מה, בגלל שאני אישה אני חייבת לבשל? לא רוצה!"

ג. משאירה את העגבניות שהיא בדיוק הוציאה לסלט על השיש, הולכת לחדר וטורקת אחריה את הדלת.

ד. שותקת, ממשיכה לחתוך סלט כאילו כלום, מגישה לו ארוחת ערב, אבל בלב, אוי בלב, מתבשלת לה דייסה סמיכה ומרה של טינה. התבשיל הכי רעיל בבית

אז כאן כבר רואים שהתגובה שתבוא למשמע התלונה, גם היא ליטוש בכיוון הלא נכון, עם דיסקית על אוטומט מזיק, בליטוש בכיוון שאיננו תומך פוטנציאל יהלום. סלט וחביתה שהורידו שתי חתיכות קטנטנות מהיהלום של הזוג הזה.

אלא אם כן…

באה האשה החכמה הזו לבית המלאכה שלנו, ולמדה שכל משפט קובע ולכן היא אחראית לשנות את הדפוס וללמוד לשמוע את הבקשה מתוך התלונה.

ולכן היא משאירה רגע את העגבניות, הולכת לסלון ושואלת את בעלה בשקט: "האם אתה מבקש ממני לעזור לך עם אוכל כי היה לך יום קשה ואתה צריך קצת שקט?"

הבעל, בנאדם מן היישוב בדרך כלל ואוהב את אשתו, וגם לא אטום כמו קיר, מבין שהיא זורקת לו חבל הצלה מהמים הגועשים שאליהם הוא קפץ בהתנדבות. כל מה שהוא צריך להגיד זה "כן". מספיק אפילו להנהן בראש.

והנה, נשבר האוטומט בפעם הראשונה. האח הידד!

עכשיו, יכול להיות שהוא לא יבין בפעם הראשונה וגם לא בפעם השניה וימשיך להתלונן עוד כמה פעמים, אבל נחישות והתמדה יובילו להצלחה.

ואם אשתו תנהג ככה במשך כמה שבועות, אז בסוף הגאון שלנו יבין. ואם הוא ממש אינשטיין, הוא ילמד ממנה איך עושים את זה ויעשה גם, כי גם היא לא נקייה מתלונות. אף אחד מאיתנו לא נקי (חוץ מבעלי הצדיק, אבל זה לפוסט אחר).

נכון שדפוס התנהגות לבקשת עזרה או כל בקשה אחרת הוא אוטומט תומך יהלום? נכון שדיאלוג שהתלונות בו מעטות משפר את מערכת היחסים?

ועכשיו בואו נקפוץ צעד גדול קדימה, ונלך על סיטואציה עוד יותר טובה: בני הזוג החליטו שהדיאלוג ביניהם חשוב מאד ושהם חייבים לממש את פוטנציאל היהלום הגלום בנישואין שלהם, כי יש להם יהלום אחד לכל החיים, ובא להם לחיות יחד כל החיים ואפילו ליהנות מזה.

אז הם הולכים יחד ללמוד את הטכניקה של הליטוש הנכון עוד בתחילת דרכם המשותפת, וביחד הם מתחילים להפוך כל תלונה לבקשה, עוד לפני שהיא יצאה מהפה…

נו, בכמה לדעתכם הם שיפרו את הסיכויים שלהם לליטוש מסנוור?