הי חברים,

המנוע

למין האנושי יש מנוע בבטן. המנוע הזה בא בגדלים שונים ומתבטא בצורות שונות, שתיים עיקריות (תיכף נפרט). לפעמים המנוע עובד ולפעמים דומם, לפעמים הוא נעמד לשנים, דומם. ולפעמים הוא עובד בקצב כל כך מטורף עד שהוא נשרף. ויש את ברי המזל האלה, שיש להם מנוע חזק שעובד נפלא במשך כל חייהם.

המנוע הזה הוא מה שהביא את האנושות עד הלום, כולל הכל. בלעדיו לא היינו כלום; קופים על עצים. המנוע הזה הוא מה שמבדיל אותנו מכל היצורים בתבל, או לפחות מכל היצורים על פני כדור הארץ.

למנוע הזה קוראים תשוקה.

דוגמאות למנועים:

והנה דוגמאות לאנשים עם מנועים ענקיים שעבדו או עובדים בניצול גבוה במשך שנים: תיאודור הרצל. אלברט אינשטיין. דוד בן גוריון. וולפגנג אמדאוס מוצרט. לואי פסטר. אמא תרזה. וויליאם שייקספיר. ארנסט המינגווי. ג'יי. קיי. רולינג. ג'ון לנון. כריסטיאן מקברייד (נגן הקונטרבס הכי מופלא בעולם, לידיעתכם!). לא חסר, יש עוד המון.

והנה דוגמאות לאנשים בלי מנועים או שהמנועים שלהם דוממים שנים: האיש או האישה שאתם מכירים, שעושים כל החיים עבודה שמשעממת אותם, שמרצון או מחוסר ברירה (אמיתית או שככה הם תופסים את זה) וויתרו על לשנות את חייהם, שמחכים בייאוש שקט לפנסיה, שאין בליבם שמחה של יצירה או רצון לתרום לאחרים.

והנה דוגמאות לאנשים שנולדו עם מנוע 50 סמ"ק: השכן שלכם שטוב לו, הוא נהנה לו בחלקת האלוהים הקטנה שלו, הוא מטפח גינה חמודה אליה הוא מזמין את הנכדים, והחיים שלו דבש.

הבנתם את הפרינציפ. יצירה גדולה או יצירה קטנה, תרומה משמעותית או תרומה קטנה ומקסימה, ויש גם חוסר יצירה ו/או חוסר תרומה לגמרי.

הערת ביניים: שלא תבינו אותי לא נכון, אין שום פסול במנוע קטן או אנשים בלי מנוע בכלל. לא כולם חייבים. יש רק בעיה לאלה שיש להם מנוע והם מדמימים אותו. נחזור לזה.

אז זה ביטוי אחד עיקרי של התשוקה, מתוך שניים, ובואו נתעכב עליו עוד קצת.

התשוקה ליצירת החיבור שבין היחיד ובין שאר העולם שסביבו

התשוקה האנושית שהבאתנו עד הלום היא הצורך הבלתי נשלט הזה ליצור משהו חדש עבור אחרים/ העולם/ כל בני האדם. התשוקה היא ליצור לבד ואחר כך לשחרר (שייקספיר, מוצארט), או התשוקה ליצור ביחד עם אחרים (בן גוריון, הרצל ופסטר), או התשוקה ליצור בנוכחות האחרים (מקברייד או לנון).

כל מי שאי פעם התאמץ ויצר משהו חדש על מנת לחלוק אותו עם העולם, כדי לתת משהו שלא היה שם אף פעם קודם, ועשה את זה בגלל שזה בער לו בבטן – יודע מה זו תשוקה. אחרת מה היה להרצל צורך דחוף להוציא את הנשמה כל החיים, לרוץ בכל העולם ולחפש דרכים להקים בית לאומי ליהודים?

זה הביטוי של התשוקה: לתרום ובכך ליצור חיבור בין היוצר, התורם, ובין כל שאר עולם, או חלקים ממנו.

נקרא לו החיבור בין היחיד לרבים.

התשוקה לחיבור שבין שניים

הביטוי העיקרי השני של התשוקה האנושית הוא התשוקה שניצתת בין שניים ומצמיחה ביניהם חיבור פיזי, רגשי ומנטלי (יש האומרים גם נשמתי). החיבור בין שניים.

ועכשיו נדבר על הביטוי הזה ונעסוק בו עוד רבות, כי כמובן שאני מעריכה את תרומתו של פסטר לאנושות, אבל התשוקה שלי היא לתרום בתחום הזוגיות…

לכל אחד משני הסוגים העיקריים של התשוקה יש נגזרות רבות, ואולי אחזור לדבר על כך בפוסט אחר ואולי לא. כרגע אני עסוקה בכביש הראשי ולא בסמטאות (טוב, נדבקתי למטפורות של מנועים, אז מה הפלא שאני מדברת על כבישים?).

התשוקה הזו היא הנושא שנכתבו עליו הכי הרבה ספרים, שירים וסרטים בכל ימי האנושות.

היא הצורך הרגשי הכי עמוק שלנו, הצורך שבא מייד אחרי הצרכים הפיזיים הכי בסיסיים (כמו לנשום ולאכול וכאלה), הצורך להיות בחיבור עם אדם אחר.

מהתשוקה יכולה להתפתח אהבה, אבל היא לא האהבה עצמה, אלא אחת הדרכים להגיע אליה.

תשוקה גם איננה משיכה מינית גרידא. מבחינה חיצונית, התשוקה והמשיכה המינית נראות אותו הדבר – שני אנשים שמקיימים ביניהם מגע גופני כלשהו, בדרך כלל סקס, מתוך התמסרות רבה. אבל –

הדברים החשובים באמת נסתרים מן העין (אמר הנסיך הקטן).

תשוקה היא הצורך בחיבור המופלא הזה שעושה את החיבור הפיזי עם האדם הנוסף המיוחד הזה לדבר הנפלא ביותר בעולם. תשוקה היא המובילה אותנו אל החיבור הרגשי בצד החיבור הפיזי, אל הפלא של שני זוגות עיניים שצוללים עמוק עמוק פנימה זה אל זו (או זה אל זה, או זו אל זו, הכל נכון).

תשוקה היא הרצון הכביר, החזק מכל רצון, להיות מחוברים לרגע אל נפשו ואל גופו של אדם אחר.

ההשתוקקות הזו אל האחר היא כוח המשיכה הכי חזק בעולם בין אנשים; היא הידיעה המוחלטת שברגע שנחבור אל האחר – נהיה שלמים ומאושרים.

אפלטון סיפר שפעם האדם השלם היה מורכב מזכר ונקבה מחוברים, ארבע רגליים, ארבע ידיים, שני ראשים. האלים, שחשבו שטוב לנו יותר מדי, חתכו אותנו לשניים ומאז כל חצי מחפש את החצי השני שלו. התשוקה לחיבור שבין שניים היא התשוקה לחצי השני.

כולם מקבלים?

לא.

חלקנו לא חווים תשוקה כזו לעולם. מכל מיני סיבות.

חלקנו חווים תשוקה כזו פעם או פעמיים בחיינו, ואלה ברי המזל שבינינו.

ויש את אלה שניתנת להם ההזדמנות לחלוק את חייהם עם מושא תשוקתם. אליהם נחזור.

נכון, יש אנשים שמתלהבים מסקס בשלושה, בערימות, עם אנשים שמתחלפים כל יום, וכולי, אבל האנשים הללו מתלהבים התלהבות שאיננה תשוקה, או בדרך כלל, הם לא חווים תשוקה ולכן הם מנסים למצוא לה תחליפים מרגשים אחרים.

אז מה ההבדל בין התרגשות ובין תשוקה

ההתרגשות מבשרת את בוא התשוקה. ההתרגשות היא הסממן הכי מובהק של בוא התשוקה שניצתת. של הצורך שנולד פתאום. היא הסנונית הראשונה. ולפעמים ההתרגשות תתפתח לתשוקה ולפעמים לא. היא פשוט תדעך.

אבל כשמרגישים התרגשות גדולה במפגש עם אדם אחר, זה סימן ראשון שיתכן שפה תצמח תשוקה.

ועכשיו תחזרי לחלק של המנועים:

מי שיש לו מנוע גדול של תשוקה לחיבור בין שניים, לא יוכל לחיות בלי החיפוש המתמיד אחריה. ויהיה לו קשה מאד מאד שלא ללכת אחריה אפילו אם היא נתפסת כמסוכנת לו.

יתכן שזוג שחווה תשוקה גדולה בתחילת הדרך ירגיש שהיא דועכת ולא ידע מה לעשות; איך חיים עכשיו בלעדיה ועם אותו בן / בת הזוג??

יתכן שאדם כזה יחיה בזוגיות לא רעה בכלל ולא יבין למה הוא מחפש אחרות, ואפילו יכעס על עצמו שמה כל הקטע הזה שהוא צריך סקס מזדמן. אבל זה לא יהיה צורך בסקס. זה יהיה מנוע התשוקה שלו, שדורש ממנו לחיות עם תשוקה. לא לוותר עליה.

ואולי היא תכעס על עצמה על כך שהיא עושה כזה עניין מזה שחסרה לה התרגשות, בזמן שיש לה בעל טוב וסקס טוב ואהבה רבה בבית. ולמה היא מוצאת את עצמה מחפשת התרגשות (תשוקה) בחוץ.

אז חשוב לחדד את הנקודה: הצורך של חלק מאיתנו בתשוקה הוא לא הצורך הגופני להכניס איבר מין גברי לתוך איבר מין נשי.

הצורך הוא רגשי. והוא עמוק אצל חלקנו. ואילו אצל אחרים הוא כמעט ולא קיים. המנועים לא שווים בגודלם.

ואצל חלקנו המנוע נדלק פתאום, אחרי הרבה שנים של תרדמה מתחת לאדמה, ואילו אצל אחרים הוא אף פעם לא הולך לישון.

אז תסתכלו על עצמכם ותבדקו איזה גודל מנוע התשוקה שלכם היום, ואיזה גודל היה לכם פעם, ואם יש פער – ממה הוא נובע.

אנחנו נחזור לעסוק בנושא הזה בפוסט הבא.

המנוע לא יעבוד לתמיד, חברים:

והנה החדשות הרעות, שכולכם מכירים ושכבר נגעתי בו: תשוקה מהסוג של חיבור בין שניים לא חיה באושר ובעושר עד עצם היום הזה. וזו הסיבה שאגדות על נסיכות נגמרות מייד אחרי החתונה, ולא עשר שנים אחר כך, כשהזוג המאושר מוצא את עצמו בין המטלות סביב הנסיכים הקטנים, בתוך קריירות עסוקות של נדבנים בינלאומיים, ומוקפים בתככים של הארמון.

בחיבור שבין שני אנשים תשוקה מחזיקה מעמד כמה שנים, ואז היא נעלמת מחמת ההיכרות הצפופה והחיים בצוותא. היא מחזיקה מעמד יותר שנים רק כשהיא באה לידי מימוש במשורה ובהיחבא. למשל ברומן. אבל כששניים שיש בהם תשוקה זה אל זו מתחתנים – התשוקה שלהם תגווע לאט לאט, והם יצטרכו להחליף אותה במשהו אחר כדי להמשיך ולחיות יחד ולהיות מאושרים. ועדיין הם ירגישו בחסרונה.

לתמיד.

לעומת זאת, בביטוי הראשון של התשוקה – החיבור בין היחיד והעולם – היא יכולה להימשך כל החיים (המוסיקאי לא יפסיק לנגן וליצור, הסופר לא יפסיק לכתוב). יש לה יותר סיכוי מאשר לתשוקה בין שניים.

אז מה אני רוצה להגיד היום?

היום אני רוצה להגיד שלא כולנו נולדנו שווים

לחלקנו בוער מנוע ענקי בבטן ליצור, כלומר יש לנו תשוקה לחיבור בין היחיד לעולם, וכל החיים שלנו מתעצבים לפי התשוקה הזו. דוגמא מצוינת היא אמנים שמקדישים את חייהם לאמנות שלהם, למרות שהם לא רואים בכך ברכה כלכלית רבה, ולמרות שהם והמשפחות שלהם משלמות מחירים (או שהם בכלל לא מקימים משפחה). הרי הם יכלו לבחור קריירה אחרת, לא? אז זהו, שלא. התשוקה שלהם בחרה עבורם, וזהו.

ולחלק מן האנשים הללו המנוע כל כך חזק שגם התשוקה לחיבור בין שניים מצויה אצלם בשפע. ואילו לחלק אחר מהם, התשוקה ליצירה משתיקה וכמעט מוחקת את התשוקה לחיבור שבין שניים. יש כאלה ויש כאלה.

ולחלקנו יש מנוע די גדול בבטן, אבל הוא דמם הרבה שנים עד שיום אחד הוא התעורר. ואז הם קמים והופכים את החיים שלהם, במחירים גבוהים, והולכים קדימה בלי להביט לאחור. והם שמחים ומאושרים כי הם יודעים שהם לא איחרו את הרכבת ואיזה מזל שהם הספיקו (טוב, די כבר עם כלי התחבורה!)

ורבים מאד מאיתנו קברו את התשוקה לחיבור בין שניים כי היא נעלמה עם בן הזוג החוקי, אבל אסור, הרי, לחפש אותה בחוץ, והמחירים שנשלם אם נמצא אותה יהיו גבוהים מנשוא. אז האנשים הללו סתמו לה את הפה יום אחרי יום במשך שנים, עד שהיא נקברה לה יותר ויותר עמוק באדמה ומאז היא שוכבת שם, שותקת.

זה לא אומר שהיא לא תקום לתחייה, אבל בינתיים היא שרויה בתרדמה של זרע באדמת המדבר שמחכה לגשם.

והערה לסיום:

101 זה ביטוי אמריקאי שאומר שהנה הגיע קורס המבוא. הסיבה שקראתי לפוסט הזה "תשוקה 101" הייתה לסדר את מושגי היסוד.

ובפעם הבאה אקרע את המיתוס המטומטם הזה שנקרא "שימור התשוקה". אוףףףף.

אז יאללה, לכתוב לי כל מה שאתם חושבים על הנושא – ואני יודעת שאתם חושבים!!

שלכם,

מיכל