משיכה מינית – הסקר הגדול

הי חברים,

היום נדבר על משיכה מינית.

ד"ר הלן פישר היא אנתרופולוגית אמריקאית שעורכת מחקר וכותבת ספרים בנושאי אהבה, משיכה מינית ומערכות יחסים זוגיות. הערכתי לד"ר פישר רבה מאד, והיא בעיניי חלוצה אמיתית בתחומה.

בשנת 2011 ערכה ד"ר פישר סקר פופולארי שהקיף 20,000 איש ואישה דרך אתר אינטרנט שנקרא  Chemistry.com. הסקר – איך לא – בדק את כל מה שסובב סביב המשיכה המינית וההחלטה עם מי להתחתן, וכן את השינויים שעוברת המשיכה המינית במהלך חייה של מערכת יחסים ארוכת טווח.

תוצאות הסקר היו מפתיעות, ולכן היום נתבונן בהן ובמסקנות שד"ר פישר הוציאה מהן.

אני אביא לכם כאן רק מקצת מן הנושאים שעלו, שרובם קשורים בקשר שבין משיכה מינית וההחלטה עם מי לחיות במערכת יחסים ארוכת טווח, היינו הקשר בין משיכה ונישואין.

למי נשים נמשכות?

במשך המון שנים היה מקובל לחשוב שנשים נמשכות לגבר שיביא גנים טובים לטובת צאצאים מוצלחים, ושיוכל לתמוך כלכלית בגידולם. היינו: גבר מצליח ועשיר זה הכי טוב.

והנה, להפתעת רבים (אבל לא ד"ר פישר, שכבר ראתה סימנים לכך קודם לכן), הדבר הראשון שנתגלה, היה שנשים רבות מאד, כשהן בגיל שבו מחפשים בן זוג לחיים, נמשכות לתכונות אחרות לגמרי. הן לא מחפשות בן זוג לפי היכולת הכלכלית שלו, היכולת שלו לגדל ביחד ילדים, לפי הדת שלו (כדי להשתלב בקבוצה "הנכונה"), או אפילו לפי קבוצת הגיל שלו.

בשונה מכל מה שהוביל את הנשים במשך 10,000 השנים האחרונות, נבדקות הסקר בחרו בעושר כתכונה הכי פחות סבירה ליצירת משיכה ראשונית ומשיכה לארוכת טווח. זהו שינוי מופלג ממה שהיה במשך כל שנות החקלאות המודרנית.

התכונות מייצרות-המשיכה הגדולה ביותר היו תקשורת, טוב לב, חוש הומור, אינטליגנציה.

ד"ר פישר הסיקה מכך שמה שקורה כיום הוא שאנחנו מתרחקים מהסיבות החברתיות, כלכליות ופוליטיות המסורתיות לנישואין, ואנו נעים קדימה לנישואים אך ורק מסיבות של סיפוק אישי. ולכן המשיכה שלנו עובדת לכיוון אחר.

ד"ר פישר מנמקת את המסקנה שלה באופן הבא: במשך מיליוני שנים בני האדם חיו בקבוצות קטנות של מלקטים וציידים. נשים היו אחריות לאספקת 60 – 80 אחוזים מהארוחה, כלומר – מהכלכלה המשפחתית. רוב הנישואין שבין חברי הקבוצה החזיקו יחד לא בגלל הסיבות חברתיות – הקבוצה כבר סיפקה את הצורך הזה – אלא מטעמים אישיים, ולשם הגשמה עצמית.

אם נשים היו מוצאות עצמן תקועות בנישואים גרועים – הן עזבו. הן עזבו כי הן היו יכולות, כי הן היו חזקות מבחינה כלכלית.
בחברה החקלאית שבאה לאחר מכן, האישה היתה צריכה להתחתן עם האיכר השכן, כדי שבני הזוג יוכלו לעבד יחד את הנחלה ולהרחיב אותה, לטובת הצאצאים. הסיבות לנישואין השתנו לגמרי, והפכו כלכליות, חברתיות ואפילו פוליטיות. ואיתן השתנתה גם המשיכה.

כעת, כשנשים מחזירות לעצמן את הכוח הכלכלי, אנו משילים 10,000 שנים של המסורת החקלאית וחוזרים לדפוסי ההתנהגות הקדומים שלנו, איתם חיינו במשך מיליוני שנים.

ד"ר פישר רואה בשינוי הזה שינוי חיובי, שנובע במישרין מכך שנשים נכנסות לשוק העבודה ו(שוב!) יש להן משאבים כלכליים משלהן. הן לא צריכות להתחתן עם מישהו בגלל הכסף, הן לא צריכות להתחתן עם מישהו מאותה קבוצה דתית כדי להיות מוגנות על ידי הממסד הדתי, הן אפילו לא צריכות להתחתן עם מישהו מגיל מסוים. הן יכולות ללכת אחרי הלב.
נשים מחפשות כיום דברים באמת אישיים, וסיפוק אישי.

ד"ר פישר קוראת לזה לנוע קדימה אל העבר, ואני חושבת שזה מקסים.

חשוב להזכיר שבמהלך מיליוני השנים הללו, בהן נשים הלכו אחרי הלב, נבנה המוח האנושי, והוא נבנה על הדפוס שהצורך באהבה ובסיפוק הוא מה שמייצר לנו  לטווח הקצר וגם לטווח הארוך.

ואכן, יש כבר נתונים בארה"ב שמאששים את החשיבה הזאת, נתונים שמראים שאנשים מתגרשים יותר אבל אלה שנשארים נשואים – מאושרים יותר בחיי הנישואין שלהם.

כלומר, פחת מספר האנשים שנשאר נשוי וחי באומללות.

המשיכה משתנה במהלך השנים המשותפות

ממצא נוסף שנתגלה בסקר היה אמנם פחות מפתיע, אבל  מעניין מאד. 90% מהנבדקים חשבו שהמשיכה לאדם אחר משתנה עם הזמן.

מה זה אומר? ד"ר פישר מסבירה את זה באופן הבא:

במהלך מיליוני השנים שבהן חיינו בשבט ונישאנו למי שאהבנו, בני האדם פיתחו שלוש מערכות מוחיות שקשורות בהזדווגות ובהתרבות, מערכות שונות באופן מובהק זו מזו: האחת – מערכת הדחף המיני, השנייה – מערכת האהבה הרומנטית, והשלישית – מערכת ההתקשרות העמוקה. שלוש אלה הן מערכות במוח – אזורים מובהקים בתוך המוח – ולא שלבים של מערכת יחסים.

מערכת יחסים יכולה להתחיל בכל אחת משלושת המערכות הללו, והן יכולות לפעול בשילוב ביניהן.

מה שזה אומר שיש צורך בשלוש המערכות, אחרת הן לא היו נוצרות, ושאנחנו משתמשים בהן לשימושים שונים, לפעמים יחד ולפעמים בנפרד.
ד"ר פישר ועמיתיה ערכו סריקת מוח למתנדבים, ובקבוצת הגיל של בני 50 ומעלה שהצהירו על עצמם כעל מאוהבים בבני זוגם (מאוהבים, לא אוהבים!), נמצאה פעילות מוחית באותו האזור במוח הקשור עם רגשות רומנטיים.

מה שמעניין בכל הסיפור הזה, הוא שבהבדל מאנשים שמצויים בתחילת ההתאהבות האינטנסיבית והרומנטית, נמצאה במוחם של המבוגרים במערכות היחסים המבוססות, גם פעילות באזור המוח שקשור לרגיעה, ולא נמצאה פעילות באזור המוח הקשור לחרדה.

זאת אומרת, שגם בתוך מערכות יחסים ארוכות טווח, קיימת אהבה רומנטית (בני זוג שמאוהבים זה בזו!), וקיימת התקשרות, אבל לא קיימת החרדה שמאפיינת כל כך את מערכות היחסים הצעירות והלא מבוססות, שבהן בני הזוג מאד משתוקקים אל הפרטנר, אך עדיין לא יודעים מה יהיה גורלה של מערכת היחסים.

ד"ר פישר סבורה שמה שבאמת קורה באהבה לטווח ארוך, הוא שביום- יום קיימת תחושה של חיבור, של קשר עמוק, ואילו האהבה הרומנטית באה והולכת. וברגעים מיוחדים, למשל אם הוא פתאום אמר משהו מאד מצחיק, היא פתאום מרגישה אליו גם אהבה רומנטית.

מה שנעלם, הם ההשתוקקות העזה והחרדה.

מה שזה אומר לנו זה שיש אהבה רומנטית בכל גיל, ובכל שלב של מערכת יחסים, אפילו אם היא בת עשרות שנים.

ומה על הקשר בין משיכה מינית ובין חתונה?

80% מהנבדקים אמרו שצריך משיכה מינית כדי להתאהב. המשמעות היתה ש- 20% לא חשבו כך. האמת, אני נמנית על הרוב, שחושבת שסקס הוא מרכיב חשוב – אם לא הכי חשוב – בכניסה לקשר. אבל מסתבר שכמעט רבע מהאנשים לא מסכים איתי. לדעתי אנשים אלה מחפשים שותפות, חברות, נאמנות ומחויבות.

יתכן שאנשים אלה הם בעלי ליבידו נמוך יותר, כיון שגם אנשים שצריכים משיכה מינית כדי להתאהב, חושבים שחשוב שיהיו בקשר עוד דברים כמו חברות, שותפות, מחויבות וכולי…

המבוגרים שבינינו אמרו דברים מאד מעניינים…

מתוצאות הסקר התברר, שאנשים מעל גיל 40 שמצויים במערכות יחסים מבוססות, חושבים שסקס מחזיק בחיים את מערכת היחסים לכל החיים. ואילו אנשים מעל 50 במערכות יחסים מבוססות, חשבו שחיים זוגיים בלי אהבה רומנטית הם חיים רעים מאד.

אלה נתונים מאד מעניינים, מכיוון שהצעירים לא הסכימו עם אמירות אלה.

ההשערה של ד"ר פישר בעניין זה היא שצעירים חשים את הלחץ האבולוציוני להתרבות, כי אם הם לא העבירו את הדנ"א שלהם לדורות הבאים הם הפסידו במשחק. לפיכך, אצל הצעירים המצויים במערכת יחסים מחייבת, הסקס והרומנטיקה לא בעדיפות גבוהה.

למבוגרים, לעומת זאת, אין עדיפויות שגבוהות מסקס ורומנטיקה, כיון שהם כבר גמרו עם הרבייה, ועכשיו הם כבר חיים בתוך רשת חברתית טובה ויציבה, ואין להם בעיות של כסף, ולכן סקס ואבהה רומנטית מטפסים בסולם העדיפויות אל הקודקוד.

מילים לסיכום

הסקר המקיף והחדש הזה מפרק לא מעט מיתוסים באשר למה שגורם לאנשים להימשך אל בני זוג פוטנציאליים.

יש לו כמה מסקנות חשובות בעיניי.

האחת – שהמשיכה המינית שלנו נקבעת לפי הצרכים שלנו. שזה אומר שאנחנו נימשך אל מי שאנחנו צריכים, לפי המצב הכלכלי והפוליטי שלנו. אישה שיכולה להתפרנס בכוות עצמה – תאפשר לעצמה להימשך לגבר טוב לב, מקסים, רומנטי ומצחיק, ולא חשוב שאין לו גרוש על הישבן…

המסקנה השנייה – שהמשיכה המינית שלנו משתנה עם השנים, ואחרי שגמרנו את תפקיד ההורות, אנחנו חוזרים לרצות סקס טוב ורומנטיקה (יש! איזה כייף!)

והמסקנה השלישית – שסוף סוף, החברה המערבית מתחילה למחוק את הנזקים ההרסניים שיצרה החקלאות המודרנית (ותאמינו לי, יש עוד הרבה שלא שייכים לתחום העיסוק שלי, אבל הם באמת איומים), לחיי האהבה, הרומנטיקה והסקס שלנו.

בחזרה לגורילות!

שלכם,

מיכל

3 תגובות עד כה.

  1. יהודה איילון הגיב:

    היי מיכל,
    איזה מאמר מעניין! אשמח אם תכווני אותי לספר או למאמרים של הלן פישר שבהם היא כותבת את מה שסיפרת כאן בצורה תמציתית. (האם זה הספר שיצא כבר בעברית בשנת 1994 "אהבה ובגידה, נישואים וגרושים"? המקור באנגלית: Anatomy of Love)

    גם אני מאלה שבטוחים שמשיכה מינית היא אחד הגורמים החשובים ביותר להמשכיותו של קשר זוגי טוב ומספק. ברור שהוא לא תנאי מספיק, אבל בעיני הוא הכרחי. לכן כל כך שמחתי לקרוא את המאמר שלך היום.

    תודה על העבודה הנפלאה שאת עושה בתחום הזוגיות!
    יהודה איילון

    • michal הגיב:

      הי יהודה,

      תודה תודה,

      העבודה של ד"ר פישר בתחום הספציפי הזה מצויה בספרה Why we love, וכן בסקר שנעשה דרך אתר Chemistry.com, בשיתוף עם מגזין אמריקאי.

      אולם כל ספריה הקודמים תרמו לבנייתהתיאוריה השלמה.

      שלך,
      מיכל

  2. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    תודה רבה על העבודה המקסימה והמענינית שאת עושה

אפשר בהחלט להשאיר לי תגובה בלי שם ואימייל!
ואחרי שהגבתם (תודה!) אנא חכו יממה וכנסו שוב. אני תמיד עונה!
ניתן גם לשלוח לי מייל בפרטי - michal.mycoach@gmail.com - אני תמיד עונה!