הי חברים,

בא לי לקחת את המשפט החשוב של הפילוסוף הצרפתי רנה דקארט, "אני חושב משמע אני קיים" (בלטינית זה יותר משכנע, Cogito ergo sum), ולשכתב אותו לאחד הכללים שבעיניי הם הכי חשובים בחיים:

אני טועה משמע אני קיים.

דקארט שאל את עצמו מה יוכיח לו שהוא באמת קיים. שאלה מעניינת, תודו. מכיוון שלדעתו כל מה שאנחנו קולטים על העולם שסביבנו הוא בעצם תעתוע, ההוכחה לכך שאנחנו נמצאת במקום אחר – בעצם קיומה של החשיבה שלנו.

אני בנאדם הרבה יותר פרקטי, ולכן אני שואלת את עצמי מה יוכיח לי שאני באמת עובדת לטובת הזוגיות שלנו.

והתשובה שלי הולכת אחרי דקארט: העולם סביבנו מטעה אותנו כל הזמן כי אנחנו עסוקים בפרשנות. כלומר, מלבדוק את התגובות של בעלי היקר לאיך שאני מתנהלת, לא בהכרח יגיד לי אם אני עושה יותר טוב. יכול להיות שכן, ויכול להיות שאני דווקא לא עושה שום הבדל, אבל הוא החליט באופן עצמאי להיות יותר נחמד אלי. אז איך אדע?

ופה מי שעוזר לי זה דקארט. אני אסתכל על השאלה הזאת באופן גלובלי, ואבדוק: אני רואה את עצמי עושה טעויות כל הזמן? מצוין! סימן שאני כל הזמן בעשייה. ואם אני בעשייה, אבל אמיתית, אז חלק בטוח יצליח, ואז זה יוכיח לי שחור על גבי לבן שאני עובדת למען שיפור הזוגיות שלי!

האח הידד!

אז זה בול מה שאמר הרס"ר בצבא, רק בשפת העם (והעם, לדעתי לא פחות חכם מדקארט): מי שלא עושה לא טועה. עצם ההוכחה לעשייה מתמשכת היא בקיומן של טעויות.

(סליחה, רק רציתי להלביש את האמירה הפילוסופית בטוקסידו מפואר ולא במדי ב' של צה"ל, יש לי מספיק בבית מזה, עם שני ילדים חיילים…).

ואת מי כל הפלסף הזה צריך לעניין?

את כולם.

למה? כי לכולנו הזוגיות חשובה, אבל רבים מאיתנו מתבלבלים מאד כשזה מגיע לבחינה עצמית של מה אני בעצם עושה.

כן, תתפלאו.

למה זה ככה? נורא פשוט.

כבר הרבה שנים, אולי עשר אולי עשרים, מלמדים אותנו כל הזמן שתקשורת זה נורא חשוב. שאין זוגיות טובה בלי תקשורת, שבלי שנדבר על כל הבעיות שלנו לעולם לא נצליח, וכולי.

ואני אומרת הפוך, או כמעט הפוך: די כבר עם הלוקש הזה שמכרו לנו!

כולנו מתקשרים כל הזמן. פחות טוב, יותר טוב, אבל אנחנו מדברים. ובדיבורים לא פותרים הרבה.

במעשים פותרים הרבה.

ומרוב שאמרו לנו לתקשר, החלפנו בין השניים וחשבנו שאם אנחנו מדברים, אנחנו פותרים בעיות ומשפרים את הזוגיות, בעוד שכל מה שעשינו זה לדבר. ושכחו לעשות.

הרבה מהלקוחות שלי אלופים בתקשורת

הם באים אלי לשפר את הזוגיות כי הם במשבר גדול, והם משוחחים זה עם זו כל הזמן. ומסבירים את עצמם שחבל על הזמן. ואפילו מקשיבים לפעמים לבני הזוג שלהם.

וזה כל מה שהם עושים.

והם באמת רוצים לשנות דפוסים שקיימים ביניהם. הם מדברים על כך שהם משתנים, ומשתפרים, ופועלים ותורמים. והם מביאים לי המון דוגמאות איך הם אמרו ככה ואמרו אחרת. ובפועל, כל מה שהם עושים זה לדבר, וכלום מעבר לזה.

אני חושבת על לקוח אחד כזה שהיה עד לא מזמן.
הבחור אלוף בלהסביר את עצמו ובלהצהיר הצהרות, והוא באמת חושב שיש משמעות למה שהוא אומר. כי הוא נורא מתכוון. באמת בחור טוב, ואינטליגנטי, וממש לא רוצה לעשות נזקים.

אבל זה מה שהוא עשה במשך הרבה מאד זמן. כי כל הזמן הזה היא קנתה את ההבטחות שלו ואת ההצהרות שלו, ותקוותיה נתבדו פעם אחר פעם.

דיבורים לא לוקחים לבנק

כשרק מדברים ומתקשרים לא קורה כלום.

באחריות.

טוב לדבר ועוד יותר טוב להקשיב, אבל הכי טוב לעשות. כל יום.

לא לפחד, לא להתבלבל, ולא להתעצל. פשוט לקום ולעשות משהו באופן שונה ממה שעשינו עד עכשיו.

ולכן, המדד שאני רוצה לתת לכם לכך שאתם באמת עושים לטובת הזוגיות שלכם הוא מדד הטעות. וזה הולך ככה:

אם בת הזוג שלי לא באה אלי בטענות על כך שמשהו חדש שאני עושה במערכת היחסים בינינו, סימן שאני לא עושה כלום או לא עושה מספיק. מהסיבה הפשוטה שלא יכול להיות שכל מה שאני עושה, מצליח.

הבנת את זה ברוך? ואת, ברכה?

אם הכל מתנהל כרגיל אחרי שדיברנו על מה שצריך להשתנות, סימן ששום דבר לא קורה באמת!

ובואו ניתן דוגמא:

נגיד שהסכמתם על כך שאתה תהיה יותר קשוב לצרכים שלה ויותר תפנק אותה ותיתן לה, ולא ללפ-טופ שלך, יותר חיבה.

ונגיד שאחרי כמה ימים שכחת, או הדחקת, וחזרת להרגלים הישנים.

מה הסיכוי שהיא תגיד לך שהיא תתעקש ותגיד לך עוד פעם ועוד פעם שאתה לא מקיים את מה שהבטחת?

לא נורא גבוה. יודע למה? כי היא לא רוצה להתחנן על תשומת לב. גם ככה היה לה קשה לדבר על זה, והיא דיברה ודיברה וביקשה, ודברים לא השתנו. וסביר להניח שאין לה מספיק תשומת לב כבר הרבה מאד זמן, והיא מתחילה להרים ידיים. ותיכף היא תיכנע לאמונה שזה מה שיש, וככה זה יישאר. והיא תשתוק.

ואתה תשכח מכל העניין, או שתדחיק, והמצב ביניכם יחזור לקדמותו, אבל יותר גרוע; כי עכשיו היא לא מאמינה שאתה מספיק רוצה לעשות לה טוב. וגם לא ממש מאמינה למילה שלך.

וזה המצב החדש ביניכם: לא קיבלת ניעור על כך שלא עשית מספיק, במקומו נותרה שתיקה, וגם האמון ביניכם נשחק עוד קצת.

באסה.

ואם היית עושה כל מיני דברים, סביר להניח שהיה קורה דבר אחר לגמרי: היא היתה אומרת לך כל מיני דברים. היא היתה מדברת, כי עכשיו נתת לכך לגיטימציה, אתה בעשייה, והיא היתה מרגישה שהיא יכולה לתת את כל המשוב, השלילי והחיובי. כי אתם במהלכו של תהליך שינוי מודע, ואתה מלא נכונות לשמוע מה היא צריכה.

ואז היא היתה אומרת לך מה עובד, ומה עובד פחות, ועצות לשיפור.

ואתה היית שומע שאתה טועה, איזה יופי! כי זה הסימן הכי מובהק לכך שיש לך עשייה אמיתית!

וזה סימן מובהק לכך שיש לה אמון בך, והיא רואה כמה אתה מתייחס ברצינות לצרכים שלה!

וואו! איזה גבר!

ובנות יקרות, הדוגמא שנתתי פה היא לא רק לבנים; היא רלבנטית בדיוק באותה מידה גם כלפיכן!

אז מהיום, אני רוצה שתמדדו את קיומה של העשייה הזוגית שלכם לפי הטעויות שאתם עושים. ותראו בטעויות הללו סימן מובהק לכך שאתם בדרך הנכונה.

רגע, אבל עדיין, נותרתי עם טעויות..

נכון, אז מה.

זה כייף לטעות. כל יום אנחנו טועים. כי מעבר לזה שזה אומר שכל יום אנחנו עושים, זה גם אומר שכל יום אנחנו לומדים.

וכל יום שבו לא אטעה, משמעו יום שלא למדתי בו שום דבר חדש.

אז הנה עוד משפט א-לה-דקארט:

אני טועה משמע אני לומד.

אבל זה לא חדש לכם, אתם כבר מכירים.

והנה עוד יתרון של טעויות

כל יום שבו אני טועה הוא יום שבו אני מקבלת הזדמנות לבקש סליחה.

ולבקש סליחה זה אחד הדברים הכי מחזקים שאני מכירה.

למה? כי עצם העובדה שאני מצליחה לבקש סליחה ולהודות בטעות, מוכיחה לי שאני חזקה ולא מתפרקת מהטעויות שלי. ולא נחלשת בעיני בן הזוג שלי, ולא גורמת לו לחשוב שאני לא שווה.

להיפך: הוא מרוצה מכך שאני מסוגלת להודות בטעות והוא מרוצה מכך שאני קשובה לצרכים שלו ולכן רוצה לעשות את הדברים אחרת, כדי שיהיה לנו יותר טוב.

שימו לב טוב-טוב: להודות בטעות זה משהו שאנחנו תמיד מבקשים מאחרים לעשות, ותמיד מתקשים לעשות בעצמנו, ולכן יש כאן שיעור מאד מאד חשוב!

אז הנה המשפט דקארט האחרון שלי להיום:

אני טועה משמע אני צומח!

אז יאללה, קומו לעשות משהו!

שלכם,

מיכל