מה לא לימדו אותנו

"ילדים, לא לריב!!"

כמה פעמים שמענו את המשפט הזה כשהיינו קטנים? מאות? אלפים?

בכל פעם שעלו הטונים בינינו האחים, או עם ילדי השכונה, או עם בני הדודים, מייד נשמעה הקריאה מכיוון המבוגר האחראי: "ילדים, לא לריב!"

והיום, כשאנחנו גדולים, בכל פעם שאנחנו מרימים את הקול ומרגישים את הלחיצה הזו בבטן ובראש, זו שאומרת "הנה באה המריבה", התגובה המיידית שלנו היא אותה התגובה של הילדים הקטנים שהיינו: אסור לריב, ילדה רעה! כי ככה הכניסו לנו לראש מגיל ביצית.

בבצפר קרה בדיוק אותו דבר.

אסור לריב, הסבירו לנו שוב ושוב, לארבעים ילד שתקועים יחד חמש-שש שעות בחדר צפוף בלי אוויר ובלי יכולת לקום ולשחרר אנרגיות מתי שצריך. רק ששם צעקו עלינו כשהרמנו קול, ואם לא הצלחנו לחנוק את הכעס ואת אי-ההסכמה ואת התסכול שמפעפע בבטן, שלחו אותנו למנהל וקראו להורים.

אז זהו, שהם כולם טעו. ומה שלימדו אותנו זה פשוט לא נכון. תפנימו: זה עשה לנו רע!

ואני כאן כדי להגיד לכם את האמת: "אסור לריב" היא תפיסה מוטעית מעיקרה. היא לא עובדת, והכי גרוע – היא מונעת מאיתנו את ההזדמנות ללמוד לריב נכון, שזו אחת המיומנויות הכי חשובות של החיים.

כשלא לומדים איך לריב – רבים מזיק

אני רוצה לספר לכם סיפור קטן: כשהייתי בת שש-עשרה ראיתי בפעם הראשונה את הוריי רבים. זו לא היתה מריבה מפוארת במיוחד, סתם שטויות רגילות של מי אמר למי ומי עשה למי, אתם מכירים. אבל אני לקחתי את זה מאד קשה. עד לאותו יום לא ראיתי מעולם מריבה בין הוריי, והמחזה הקשה (שבדיעבד היה רך כמו גבינה לבנה מחוץ למקרר), ליווה אותי שבועיים: ההורים תיכף מתגרשים והעולם, כפי שאני מכירה אותו, עומד להגיע אל קיצו.

ההרגשה הזאת שלי ליוותה אותי הרבה אחרי שההורים השלימו, ובכלל, הם לא שמו לב שהמריבה שלהם טלטלה אותי טלטלה עזה. אבל אני נבהלתי מהמריבה הזאת. כי הרי אסור לריב, ואם רבים סימן שהכול כל כך גרוע, שתיכף יבואו הגירושים.

עכשיו, שלא נתבלבל: ההורים שלנו עשו לנו בדיוק את מה שעשו להם, וככה כל הדורות לפניהם, אז נא לא להאשים את ההורים!

אבל חלילה לכם מלהאשים את עצמכם על המריבות שלכם.

אז קחו דף גדול, תניחו אותו לרוחב ותרשמו בפונט 48: אנחנו רבים גרוע כי מעולם לא לימדו אותנו לריב כמו שצריך.

נכון, התוצאה מאד מאכזבת: כולנו מפחדים לריב, ואף אחד מאיתנו לא יודע לעשות את זה כמו שצריך, ואז אנחנו מבליגים כמה שאפשר וכשזה כבר יוצא, זה יוצא די רע, ואז אנחנו מזיקים למערכת היחסים שלנו וגם מרגישים כישלונרים (שזו מילה חדשה שהמצאתי), ונהיה עוד יותר רע. זה קורה לכולנו, אוקיי? אז להרגיע.

ואם היו מלמדים אותנו כמו שצריך?

עכשיו תארו לכם תמונה אחרת, בה אנחנו קטנים, ואמא קוראת לנו מבחוץ: "ילדים, בואו לריב!", ממש כפי שהיא קראה לנו לארוחת הערב. ולפני ארוחת הערב אמא מלמדת אותנו איך עושים את זה כמו שצריך.

ממש כמו שהיא לימדה אותנו איך לצחצח שיניים, ואיך לשרוך את שרוכי הנעליים, ואיך לענות בנימוס בטלפון, ואיך לא לשקר אף פעם חוץ מאשר בשקרים הלבנים, וכל שאר המיומנויות של החיים שהיא ואבא לימדו אותנו כשהיינו קטנים.

תארו לכם…

ולכל אמא היתה שיטה משלה, ותמיד הלמידה היתה מלווה בהתנסות חווייתית, שהולכת משהו כזה:

"טוב, נועם מתוק, עכשיו בבקשה תצעק על אחותך, ותגיד לה שהיא מעצבנת.

ואת, רוני מתוקה, עכשיו תאמרי לנועם שאת מבינה שהוא כועס עליך ומבקשת ממנו להסביר לך בטון רגוע למה הוא כועס, ואת תעשי מאמץ להקשיב לו."

כאלה.

ואז, ואז היינו יודעים איך לריב נכון, איך לריב לפני שנהיה לנו שחור בלב, איך לעבוד על מערכות היחסים הקרובות שלנו תוך כדי המריבה ממש, ואיך לנטרל את ההתנהגות האוטומטית ההרסנית שיש לנו היום עם בני הזוג שלנו (שגם אמא שלהם לא קראה להם, "ילדים, בואו לריב!").

בקיצור, היינו יודעים איך לריב בלי להחריב.

אז הנה אני מתקרבת אל השורה התחתונה:

נלמד איך לריב – לא נחריב

כולנו יודעים שבחיים הזוגיים שלנו יהיו מריבות. ככה זה. כי שנינו שונים ולכל אחד מאיתנו רצונות, וצרכים, ונקודת מבט, ותסכולים, ולחצים, ותגובות רגשיות, ואלף ואחד דברים אחרים שמתחככים זה בזה. והחיכוך הזה בונה לחץ, ממש כמו סיר לחץ שעומד על האש. ואם השסתום שלו סתום (זה קורה כשלא רבים בכלל ושותקים ומבליגים), אז המרק שבסיר בסוף יעיף את המכסה, ואנחנו נצטרך לסייד מחדש את התקרה. מה לא ברור כאן?

ולכן לדעת לריב נכון זו הדרך היחידה לשחרור לחץ תמידי בצורה מבוקרת ולא הרסנית. וככה התקרה נשארת לבנה ונקייה.

אגב, גם זה סיפור אמיתי. אני זוכרת איך, כשאצלנו בבית המרק שעועית העיף את המכסה, אבא שלי עמד וסייד את התקרה טוב טוב ואנחנו לא הפסקנו לצחוק שבוע…

אז תזכרו את הדבר הכי חשוב: כל פעם שאנחנו רבים, זה לא רק על הגרביים שנשארו זרוקים על רצפת המקלחת, זו גם מריבה על אופייה של מערכת היחסים שלנו. ובהמשך, גם על אופיין של מערכות היחסים של הילדים שלנו. ולכן אנחנו חייבים ללמוד לריב נכון.

אז הנה הגענו אל השורה התחתונה: (וכבר אמרתי שאתם לא אשמים שאתם לא יודעים איך, זוכרים?) לריב נכון זו מיומנות שאפשר ללמוד.

אז ילדים יקרים, תפנימו: אמא קוראת לכם, "ילדים, בואו לריב!"

וברור לכם שבפעם הבאה שנפגש לשיחה זה יהיה על כך שצריך לריב לפני הילדים, נכון? אבל רק אחרי שתלמדו איך לריב נכון. חכו חכו..

ולכל מי שרוצה ללמוד איך לריב – תיכף יעלה המדריך האלקטרוני "איך לריב בלי להחריב".

להתראות בפוסט הבא, ו- … לכו לריב!