הי חברים,

הגברת א.ל.ג'יימס היא מגשרת. היא אמנם לא יודעת את זה, אבל זה מה שהיא.

בספר שלה, "50 גוונים של אפור", מסופר על שני גיבורים, אנה וכריסטיאן, שמנהלים ביניהם משא ומתן על תוכנו של החוזה המיני ביניהם. הם מתמקחים על סקס רגיל, אוראלי, אנאלי, קשירות, כאב, שליטה, וכל מה שעולה ברוחו של כריסטיאן, הפרוע והמנוסה מבין השניים (הבחור די שרוט, וזה הקטע של הספר, אבל לא ניכנס לזה).

את הדיון על ערכו של הספר הזה נשאיר לפעם אחרת (היא מסכימה לחטוף מכות בטוסיק עם שוט, אבל מייד מקבלת מכונית חדשה במתנה), אבל בהחלט ננהל דיון על המתודה שהוא מציג – בלי שהוא אפילו יודע את זה.

אז קודם כל תודות: תודה לסופרת, שהעלתה אל השיח הציבורי את האפשרות שגם על סקס זוגי אפשר לנהל משא ומתן.

אז מה זה החוזה המיני

את הסיפור הזה, שנקרא "החוזה המיני", חייבים להעלות גם בארצנו לתודעה. ובמיוחד, אני מוכרחה להכניס אותו אל השיח הזוגי. אז אתחיל עם הגדרה.

החוזה המיני = אוסף ההסכמות בין בני זוג שחיים ביחד לגבי מה עושים בסקס, מתי, כמה, עם מי, איפה, מה לא עושים אף פעם, וגם על מה מכל זה מדברים.

אין זוג שחי יחד יותר מחצי שנה ושאין לו חוזה מיני.

אבל יש הרבה מאד זוגות שאף פעם לא דיברו על הסקס שלהם. אז האם להם יש חוזה מיני?

ועוד איך. רק שהוא מורכב, כולו או רובו, על הסכמות שבשתיקה.

זוכרים שכתבתי לכם על הסכמות בשתיקה? אז בתחום הסקס כל מה שאמרתי שם תופס גם פה.

החוזה המיני של רובכם התחיל להיווצר מזמן, ברגע שהתחלתם לעשות סקס יחד, עוד בתקופת החיזור.

אנחנו משתנים ולכן חייבים לשנות את החוזה המיני

החיים שלנו משתנים ואנחנו בעקבותיהם. קודם כל, ההתאהבות שלנו חולפת. זה משפיע מאד על הסקס. שנית, נסיבות החיים משתנות (ילדים, עבודה, גיל, נתוני הדירה שבה אנחנו גרים וכו'), ובעקבותיהם גם אנחנו. עם הזמן אנחנו רוצים יותר סקס, פחות סקס, סקס יותר מגוון, אנחנו משועממים, אנחנו חסרי סבלנות, לא מעניין אותנו סקס בכלל, אנחנו די אותו הדבר אבל פתאום אנחנו רוצים הרבה יותר חיבוקים, קורים כל מיני דברים.

גם עצם חלוף הזמן מייצר אצלנו שינויים בצרכים וברצונות.

ועוד לא דבירנו בכלל על התאהבות בגורם שלישי ומה שהיא עושה לסקס בינינו.

כלומר, אצל כולם החוזה המיני עתיד להשתנות עם השנים, והשאלה הגדולה היא מה אנחנו עושים עם הצורך הזה בשינוי.

איך משנים את החוזה המיני?

יש זוגות שהבינו במהלך השנים שאין להם ברירה אלא לשנות את החוזה המיני, ולטובת העניין הזה חובה עליהם לדבר על זה. הזוגות האלה הרוויחו, ובגדול.

ויש זוגות, ואלה לדעתי הרוב, שאצלם החוזה התקבע מתישהו בעבר הרחוק, הם לא העלו את הנושא על השולחן, ומאז הוא נשאר כפי שהיה. וכשהם והצרכים והרצונות שלהם השתנו, וזה לא בא לידי ביטוי בהתנהלות במיטה, הם התחילו לצבור תסכול.

והנה דוגמא בולטת, שולטת, שקיימת אצל ה-מ-ו-ן זוגות: בתקופת החיזור הוא קיבל הרבה סקס כיון שהיא היתה מאוהבת. עם השנים ההתאהבות של שניהם התחלפה בקשר יציב ובטוח, הליבידו שלה ירד, היא הפסיקה לרצות כל כך הרבה סקס, ואילו אצלו המצב נשאר אותו הדבר. הם לא דיברו על זה. ומאז, הוא מרגיש שהיא מפרה את החוזה המיני בכך שהיא לא מספקת את הסחורה, הוא מושפל כי הוא צריך להתחנן, ולאט לאט הוא מסדר לעצמו ולה משבר גדול מאד בנישואים. אולי גם בגידה.

והנה דוגמא נוספת, נפוצה מאד אף היא: בתחילת היחסים התקבע סוג מסיים של סקס שהיא לא ממש אהבה. למשל – הוא לא יודע לגרום לה לגמור. היא אף פעם לא אמרה כלום כדי לא להעליב אותו, והיא גם לא היתה בטוחה בעצמה כי היא היתה צעירה ולא מאד מנוסה. בינתיים היא התבגרה ולמדה איך לענג את עצמה, אבל היא מעולם לא פתחה עם הבחור את הנושא. ומאז הסקס איתו לא מספק אותה, היא צוברת לעצמה תסכול ענק, לפעמים היא מזייפת אורגזמות כדי שהוא לא ייעלב, הוא לא יודע מזה שהוא לא מבין מספיק טוב, ושוב – המשבר הזוגי בדרך.

אז בואו נתמצת מה היה לנו עד כה:

החוזה המיני הוא כל מה שאנחנו עושים ולא עושים בסקס. הוא חלק מהחוזה הזוגי שלנו.

בדרך כלל הוא לא מדובר או לא מדובר מספיק טוב. כשזה קורה, שני בני הזוג צוברים ים תסכולים שרק הולכים וגדלים, הולכים ונערמים, ומכרסמים במערכת היחסים שלהם כמו להקה של פיראנות.

המחסום

כשזוגות נפגשים בסלון ביום שישי, כולם מונוגמיים, לכולם זוגיות נפלאה וסקס עוד יותר נפלא, ואף אחד לא מעיז לומר את האמת. שיש קשיים ושלא מדברים עליהם.

בארצנו, שהיא, מה לעשות, קצת שמרנית (טוב, יותר מקצת), קיימת שתיקה רועמת סביב הנושא של מה עושים ומה לא עושים במיטה הזוגית, ובמיוחד בין בני הזוג עצמם.

וגם בבית, בני זוג פשוט לא מדברים על זה.

לא מדברים על מה עושים ומה לא עושים.

לא מדברים על מה היינו רוצים לעשות.

לא מדברים על פערים בין הצדדים בנושא הכמות, בנושא האיכות, בנושא הגיוון, ובעוד כל מיני נושאים.

לא מדברים על מה יקרה אם יהיו צדדים שלישיים.

לא מדברים על מה שהולך כשהתשוקה מתעופפת דרך החלון ועוברת לגור בבית של השכן החתיך או המזכירה עם הרגליים שמגיעות עד הסנטר.

לא מדברים על שום דבר בכלל. אף פעם.

כולם שותקים כמו דגים.

וברור לכם שכשלא מדברים, מגיעים התסכול, והטינה, ההתחשבנות בשאר המישורים של החיים (היא לא נותנת לי סקס, אז למה שאני אתאמץ בשבילה?), וקלקול רציני במערכת היחסים. וגם, כמובן, בגידות.

על הסיבות שבגללן אנחנו לא מדברים, אמשיך בפעם הבאה. היום פרק המבוא.

בתמצית אגלה כבר עכשיו, שהסיבה שאנשים לא מדברים היא שאף אחד לא רוצה לצאת "לא נורמלי". אנשים מפחדים להעלות את הצרכים והדאגות שלהם, כי הם דואגים שיחשבו שהם מחוץ לנורמה. זה שהיא לא גומרת בתנוחה המיסיונרית, עושה אותה "מקולקלת"? (אין שטות יותר גדולה מזו!). זה שהוא היה שמח מדי פעם לאיזה אנאלי נחמד, עושה אותו "סוטה"? (שוב, בולשיט מוחלט!).

אתם לא אשמים: לא לימדו אותנו לנהל משא ומתן על סקס

ועכשיו אני רוצה להרגיע את כולם: אתם לא אשמים שהגעתם עד הלום, וגם יש מה לעשות.

אוקיי? נרגענו?

ההורים לא לימדו אותנו שצריך לנהל משא ומתן על סקס, כמו על מי מוציא את הפח ומי אוסף את הילדה מהחוג. וזאת אחת הבעיות המרכזיות עם חינוך לזוגיות; אפילו הורים עם זוגיות מעולה לא מלמדים את הילדים שלהם איך עושים את זה והילדים צריכים להתחיל מאפס. הם רואים את ההורות, לעולם לא רואים את הזוגיות, ובמיוחד לא רואים את ההתנהלות הזוגית במישור של סקס ובמישור של פתרון סכסוכים.

אבל אפשר להירגע; בשביל זה אני פה, להגיד לכם להתחיל לדבר.

עצם השיחה על מה שהיינו רוצים לשנות בסקס שלנו כבר משפרת את המצב.

הרבה פעמים, אפילו שינוי קטן יכול לעשות הבדל גדול. למשל, בדוגמא של האישה שבעלה לא יודע להגמיר אותה, מספיק שהוא ישמע את זה ממנה בצורה לא מעליבה ויבקש ממנה שתלמד אותו. עצם הבקשה ללמוד תגרום לה להרגיש שהוא רוצה בטובתה ואיכפת לו ממנה. וזה אפילו אם הוא לא יהפוך, בסופו של דבר, לקזנובה (שלפי האגדה ניהל 122 פרשיות אהבים, וזה עוד לפני הגלולה…).

גישור להצלת המצב

אז עכשיו נגיע לתחילתו של השינוי, ונדבר על תכל'ס מה עושים.

הספר 50 גוונים לא יודע שזה מה שהוא עושה, אבל בעצם הוא מלמד גישור. הספר מצייר לנו תמונה לא רעה בכלל של משא ומתן גישורי, מהסוג שמוכר לי היטב מכיתות הלימוד שלי ומשולחן הגישור לגירושין אצלי במשרד.

אולי אכתוב מאמר ששמו " 50 גוונים של מתודת הגישור הטרנספורמטיבי ", ואשלח אותו לאוניברסיטה. טוב, לא. במקום זה אכתוב לכם.

בהתחלת הספר, הגיבור (השרוט, זוכרים?), מסביר מה הוא צריך. זה מה שעושים בכל הליך גישורי; בשפה הגישורית זה נקרא שלב זיהוי האינטרסים.

אחר כך הגיבורה מסבירה מה האינטרסים שלה, ומה הגבולות שלה.

אחר כך יש קח ותן לבדיקת סדרי העדיפויות, הקווים האדומים, על מה ניתן לוותר, וכולי.

בשלה הבא השניים מעלים אופציות לפתרון, כולל כל מיני רעיונות שנזרקים על השולחן (ועוד לא הגענו אל החדר עם החבלים לקשירות).

טוב, ברור שעוד לפני החתימה, השניים כבר מיישמים בשטח חלקים מן החוזה, אבל נעזוב את זה, כי אנחנו מדברים על הגישור שבעניין, נכון?

ולקראת סוף הספר, יש מיון של ההצעות שהועלו, והתכנסות לטובת הסכם.

ויש לנו חוזה מיני.

לא מגלה את הסוף של הספר למי שעוד לא קרא ורוצה לקרוא.

אז למי שרוצה ללמוד גישור – שיקרא את 50 גוונים, כי זה ספר על שני אנשים שרוצים לעשות סקס קצת חריג, מנהלים עליו משא ומתן לכל פרטיו, ומסכמים מה מותר ומה אסור.

אז אני שואלת אתכם: למה שגם אנחנו לא נעשה את זה????

אה?

החוזה המיני תמיד יהיה, בין שתדברו עליו ובין שלא

העניין הוא, שכולנו משתנים. כל הזמן. ולכן חוזים קיימים (מכל הסוגים) מפסיקים להתאים לבעליהם.

ואז, אין ברירה, חייבים לפתוח ולנהל משא ומתן מחודש על סעיפים שונים. ורק מי שפועל ככה – יש לו סיכוי להימלט מהתסכול. כי רק מי שמעיז, ומדבר בצורה לא מתגוננת ואותנטית, יש לו סיכוי לקבל מערכת יחסים מינית טובה עם בן או בת הזוג. ומי שחושב שהוא יכול להעביר חיים שלמים בלי לדבר אף מילה על סקס ולחיות בלי תסכולים – אני שמה לו שעון להעיר אותו מהחלום שהוא חי בו.

נכון, יש הרבה מקרים שהדיבורים לא עוזרים, ועל זה נדבר בהמשך, אבל כרגע אנחנו רק פותחים את הנושא, שמים על השולחן ואומרים, יאללה, צריך לדבר. אז לפתוח!

תראו לי זוג שמנהל משא ומתן על מציצות או סקס אנאלי, ואני אראה לכם זוג שרוב הסיכויים שהוא יותר מרוצה ממערכת היחסים שלו. כולה. לא רק כשהם בין הסדינים.

רוב הבנים חושבים שסקס הוא המרכיב הכי חשוב, או השני הכי חשוב, בזוגיות.

ועכשיו תשכנעו אותי שלא צריך לדבר על זה…

נמשיך בהמשך,

שלכם,

מיכל