דיברנו כבר לא מעט על איך כולנו בעצם חיים בצל פחד, ועד כך שהפחד הוא היועץ הכי חזק שלנו, זה שקולו נשמע יותר מכל יועץ אחר, זה שמאיים לשלוט בנו בתהליך קבלת ההחלטות.

השבוע אני בוחרת להמשיך ולעסוק בנושא הפחד, כיוון שמספר קוראים שלי דיברו איתי וביקשו עזרה נוספת בנושא הזה.

חשבתי לעצמי שכדאי להוסיף עוד דרכים להתמודדות עם הפחד, כיוון שלכל אדם תהיה דרך שיותר תדבר אליו. אז הנה דרך נוספת, ומבטיחה שאעלה לאתר עוד אחת, שלישית, למי שגם הדרך הזו לא מספיק מדברת אליו. ואמשיך לתת לכם, עד שכל אחד ימצא את עצמו.

וכמובן – אל תהססו לכתוב לי שזה עדיין לא זה, ואני אמשיך לחשוב בשבילכם!

אבל שנייה לפני שנמשיך, אתם בטח שואלים אותי איך פחד קשור לזוגיות, אז אשיב: איך לא? הכל קשור לפחד.

בכל מערכת יחסים ישנם רגעים שבהם הפחד עולה בנו. לדוגמא, אנחנו מפחדים שהמריבה של אתמול מפרקת לנו את היחסים. או, אחד מאיתנו מפחד שבן זוגו מתרחק ממנו, או שאחד מאיתנו מפחד ממשבר כלכלי שנפל עלינו ואנחנו מפחדים כל כך לדבר עליו שאפילו לא שיתפנו את בן הזוג כמו שצריך…

ויש עוד אינספור דוגמאות שמראות לנו שהתמודדות עם הפחד תסייע לנו רבות לפתוח ולפתח את ההידברות שלנו עם בן או בת הזוג.

אז בואו ישר נצלול לעבודה:

אז הנה הפחד:

לעיתים הפחד מציף אותנו עד שאנחנו מרגישים שאין לנו אוויר והשיתוק אוחז בנו. אנחנו משוכנעים שעוד שנייה ניבלע אל תוך הפחד השחור וככה זה יישאר לעולם. נחיה בבור שחור של פחד.

והנה הדרך החדשה להתבונן בו:

באותו רגע בדיוק, אני מבקשת מכם לדמיין לעצמכם תמונה של שולחן ישיבות ארוך ומכובד, בחדר ספון עץ, ובשני צדדיו יושבים המון חברים, עשרה לפחות. חבר המנהלים. הדירקטוריון.

זה הדירקטוריון שמנהל אתכם, חברה בינלאומית גדולה ומשגשגת, או חברה משפחתית וותיקה ומכובדת, או עמותה מלכ"רית (תבדקו מה זה..) שעושה צדקה. כל אחד שיבחר לעצמו איזה חברה הוא רוצה להיות.

ואני מבקשת מכם לחשוב מחשבה אחת בלבד:

פחד הוא חבר בדירקטוריון של החברה שלי, אבל איננו החבר היחיד. בדירקטוריון שלי הושבתי הרבה מאד דירקטורים.

תתרכזו רק במחשבה הזו, באף לא אחת אחרת.

המחשבה הזאת לבדה, תעזור לכם להפנים את העובדה שמה שאתם חשים כעת הוא רק רגש אחד מכל מה שאתם חשים וחושבים, ויש לכם עוד הרבה מאד אפשרויות.

אם נצליח לזכור את הרעיון האחד הזה, נדע כך: אני לא רק הפחד שלי, אני לא רק המוח שלי שמחדיר בי פחדים כרגע,  אני עוד הרבה הרבה יותר מזה.

אני הרבה יותר גדולה, הרבה יותר מגוונת, ויש בי המון קולות והמון עשייה. אני חברה שלמה, ולא יחידה אחת בודדת.

אז נכון, לפחד שלי יש קול, יש לו כסא ליד השולחן, אבל אני זוכרת כל הזמן שהוא לא יושב שם לבד. יש שם עוד הרבה כסאות נוספים ובהם יושבים דירקטורים רבים, ולכל אחד מהם יש גם מה להגיד לי, לפני שאני מקבלת החלטות ויוצאת לפעולה של החברה שלי.

הבקשה שלי אל חברי הדירקטוריון:

ועכשיו אני מדמיינת אותי, החברה, פונה אל חברי דירקטוריון, ומבקשת לשמוע את דעתם בנושא שהביא לי הצפה רגשית כל כך גדולה.

אותך, מר פחד, שמעתי, ועכשיו אני פותחת את המיקרופון לחברים נוספים ומבקשת מהם לדבר..

למשל, אני יכולה לפנות אל הדירקטורית "תקווה" ולבקש ממנה לדבר אלי ולתת לי תמונה הרבה יותר אופטימית.

ולאחר מכן אני פונה אל הדירקטור "בטחון עצמי" ומבקשת שיזכיר לי מה אני כן יכולה ויודעת לעשות כדי לפתור את הבעיה שנקלעתי אליה. (וכמובן שהוא מזכיר לי שכל חברה נקלעת לקשיים, ושזה טבעי, ושגם אני כבר נקלעתי לקשיים וידעתי לפתור אותם).

ואפילו אני פונה אל הדירקטורית "מנוחה" ומורה לה לאפשר לי לנוח מהפחדים שלי, ולהירגע.

ואני, החברה כולה, זוכרת ויודעת שאני גדולה גדולה, ושיש בתוכי קולות רבים, ולכולם יש דברים חשובים לומר לי.

ועכשיו התנצלותי על כך שהמטפורה שבחרתי להשתמש בה באה מעולם העסקים והמשפט, מה לעשות, משם באתי..

ולבסוף אני פונה אל הדירקטורית החביבה עלי, "אהבה" ומבקשת ממנה שתזכיר לי שכל מה שאני עושה, אני עושה מאהבה, ולכן היקום ידאג לכך שהדברים יסתדרו.