הפסיכולוגית הקלינית והמטפלת המינית האוסטרלית, בטינה ארנדט, (שהיא בכירת המטפלים המיניים באוסטרליה ובעלת ניסיון מקצועי של שלושים וחמש שנה), שואלת בספרה המצוין "יומנים מחדר המיטות", איך זוגות מתמודדים עם הפער שבין גבר המייחל ליותר סקס ובין אישה שרוצה להירדם עם ספר טוב".
האמת, תשובות ממש טובות אין. אבל דיון מצוין יש ויש, ואני מביאה לכם קצת ממה שעולה בספר הזה, וממה שאני חושבת, כיון שהנושא בוער. אבל ממש.
הנה הגדרת הבעיה:
אני מכירה הרבה זוגות שמקיימים יחסים פעם-פעמיים בשנה. וגם זה בלי חשק. שזה שווה לאפס סקס.
ולא, לא מדובר רק בזוגות שחיים המון שנים יחד. מדובר באנשים צעירים שעוד לא הגיעו אפילו לשנה השביעית. בדרך כלל ההאטה בכמות הסקס מתחילה אחרי שנה – שנתיים, וכמעט תמיד במהלך ההיריון הראשון או מייד לאחריו, כשנולד/ת, במזל טוב הצאצא/ית.
עכשיו, כל הנושא הזה לא היה מהווה בעיה, אם הדבר היה מקובל על הגברים. אבל הוא לא. לפחות לא על מרביתם. מה שמוביל למשברים קשים, לפרידות, לבגידות, ושאר ירקות מרים.
איך נוצר הפער הזה?
בדרך כלל, הפער הזה נוצר כאשר במהלך תקופת החיזור בני הזוג עושים הרבה סקס. הגבר מבין מכך שמה שהווה, הוא מה שיהיה. מבחינתו, הוא קיבל הבטחה, במשתמע, שככה החיים יימשכו עד הפנסיה. ברם אולם, לאחר חלוף ההתאהבות, החשק המיני של האישה יורד, לפעמים חלקית, לפעמים דרמטית, ולפעמים לגמרי. ואז האישה לא יכולה לממש את ההבטחה שהבטיחה במעשיה, לבן זוגה.
ומכאן נוצר הפער הנוראי הזה.
זה המצב, אם כי לא תמיד. ישנם זוגות שאצלם דווקא לאישה יש ליבידו גבוה יותר, אולם אלה הם המקרים היוצאים מן הכלל. המחקרים מראים על כ- 10% מהנשים שהן בעלות ליבידו גבוה מבני זוגן ורוצות יותר סקס ממנו, אבל במרביתם המכריעה של המקרים, מי שאומר "לא" זו האישה. והיא אומרת "לא" הרבה מאד באופן יחסי למה שבן זוגה מבקש.
אולי בכלל הירידה בליבידו הנשי הוא לא "בעיה"?
האם הירידה של הליבידו הנשי הוא "בעיה"?
אחת התיאוריות המחקריות החדשות אומרת שאין כאן שום "בעיה", שנשים לא חוות פגיעה בליבידו. הבנות לא סובלות מכלום.
נשים הן פשוט בעלות ליבידו נמוך משל הגברים באופן קבוע, ורק בתקופת החיזור הליבידו קופץ גבוה ומייצר את האשליה שהוא גבוה כשל הגברים. ולאחר חלוף ההתאהבות והתמסדות היחסים, הליבידו חוזר לרמתו האמיתית, ורק אז מתגלה התמונה האמיתית, כולל הפער.
אז בואו נאמר שאין כאן "בעיה נשית" של מעט ליבידו או "בעיה גברית" של עודף ליבידו, אלא פשוט בעיה זוגית של פער בין הרמות.
אז הנה ההגדרה של הבעיה הזוגית:
בעולם המודרני הפוסט פמיניסטי בו אין לבעל זכות לקחת סקס בכוח (קוראים לזה אונס, ותודה לאל ולתנועה הפמיניסטית שהביאונו עד הלום!), מי ששולט בסצנה המינית של הזוג ומכתיב את תדירות הסקס הוא בן הזוג בעל הליבידו הנמוך יותר. זה הכלל. הפסיכולוג הקליני הידוע דייוויד שנארץ' בנה תורה שלמה שמגדירה את בעל הליבידו החלש יותר כבעל השליטה במערכת היחסים. מי שיש בידו למנוע משהו חשוב מבן זוגו – הוא בעל השליטה.
אני נזהרת ומזכירה שוב שזו לא תמיד האישה, אבל המחקרים מראים שכך המצב באחוזים מאד גבוהים.
האישה, שמאמינה שיש לה זכות מלאה להגיד "לא" ומנצלת אותה, גורמת בכך לגבר שלה להסתובב דחוי ומושפל במהלך מרבית שנות מערכת היחסים. הוא צריך להתחנן על כל מגע, וצריך ללכת על קליפות ביצים כדי לא להרוס לעצמו את הצ'אנס שבת זוגו תסכים הלילה לסקס.
והגבר הזה הוא, ברוב המקרים, גבר טוב, שמפרנס, ומתאמץ, ומשתדל. והוא אוהב את אשתו ובאמת באמת רוצה שהיא תרצה אותו. הוא מייחל לזה יותר מכל דבר בעולם!. אבל הוא לא מקבל את מה שהובטח לו בהתחלה והוא מרגיש מרומה וכועס.
ואילו בת זוגו מאמינה, בתום לב, שיש לה זכות מלאה להגיד "לא" כשלא בא לה סקס, ושיש לה אוטונומיה מלאה על גופה (מה שנכון במאה אחוז, ועל זה הגברים לא מתווכחים בכלל), ושזה ממש אונס לכפות עליה סקס כשלא בא לה.
יש נשים שרוצות לרצות
אני מכירה הרבה נשים שרוצות לרצות יותר. הן מבינות את הסבל של בן הזוג שלהן, ובאמת ובתמים רוצות לרצות סקס יותר ממה שהן רוצות בפועל. חלקן אפילו לוקחות הורמונים (אפילו טסטוסטרון!) ותוספי מזון שמבטיחים כל מיני הבטחות. והן קוראות את כל העיצס של כל ה"מומחים", כמו ללבוש תחתוני תחרה וביריות, לקחת צימר עם ג'קוזי בגליל, לצרוך פורנוגרפיה ושאר ירקות תפלים.
אבל כל העצות האלה לא עובדות. אולי לפעם אחת וזהו. הליבידו נשאר ברצפה.
ואז הן פשוט נכנסות לייאוש שקט, לתחושה שהן מאכזבות את הבעל המסכן שבאמת לא אשם, ולתסכול עמוק שמשהו לא בסדר איתן. והחיים נמשכים בדפוס הזה.
ועכשיו אני צועקת בכל הכוח:
אחותי, תקשיבי: את בסדר! אין בך שום פגם! את פשוט בנויה ככה!
ובנים, תשמעו טוב טוב: הנשים שלכם לא עושות לכם את זה בכוונה. הן באמת מצטערות על כך שהן לא רוצות אתכם יותר.
וכולכם: יש לנו בעיה משותפת ואף אחד לא אשם! ברור?
אז עכשיו נשאלת שאלת מיליון הדולר: איך מתמודדים.
אז מה, לכל הרוחות, עושים??
פתרונות קסם אין.
נכון שאצל חלקנו המצב יותר טוב ואצל חלקנו המצב פחות טוב, אבל כנראה שברוב המקרים קיים פער כלשהו. אלה שהפער אצלם קטן יותר – מסתגלים וחיים בשלום עימו. אלה שאצלם הפער גדול יותר ואחד מהם לא יכול לחיות עימו, חיים עם קושי מאד חמור שעלול לפרק להם את הנישואים או להביא אותם לפתרונות קיצון כמו חיי נישואין בשם בלבד, או פשוט לחיי סבל מתמשך.
והנה, בכל זאת, סוג של פתרון: פשוט לעשות
ישנן מספר מטפלות חשובות בעולם, ביניהן בטינה ארנדט שכבר הזכרתי ומישל ויינר האמריקאית המפורסמת ועוד כמה אחרות, שגורסות שהאישה צריכה פשוט להתחיל לעשות סקס. לא לחכות שיבוא לה, כי לא יבוא לה, אלא פשוט לקפוץ למים, ועם העשייה היא תגלה שהיא נהנית. הן קוראות לטקטיקה הזו "Just Do It" (מזכיר לכם את הפרסומת של נייק? זה לא במקרה).
כנגד הנשים הרציניות הללו יצאו גלי מחאה איומים ושוצפים. מה, צעקו פמיניסטיות, את רוצה שאני אכריח את עצמי??
כן. בהתחלה. הרי זה לא שאת נגעלת מבן הזוג שלך, וזה לא שהוא לא נעים לך, וזה לא שאת לא גומרת. פשוט לא בא לך להתחיל עם כל העניין.
המטפלות החשובות הללו מצדיקות את הקריאה שלהן פשוט לעשות, כך:
המחשבה הפמיניסטית שהשתלטה על העולם המערבי, הכניסה לנו עמוק לראש שנשים צריכות לעסוק בסקס רק כשממש בא להן. כשהן מרגישות תשוקה.
ולא חייבים לחשוב ככה.
והנה דעתי על הפתרון הזה:
הרעיון הפמיניסטי המוזכר לעיל פשטני, העולם מורכב יותר, שווה לנסות…
ואני נזכרת שכשהייתי קטנה ולא רציתי לאכול (היום זה לא קורה, תאמינו לי…) סבתא שלי היתה אומרת לי, תטעמי, עם האוכל יבוא לך התיאבון.
ומה אגיד לכם, הרבה פעמים היא צדקה. הביס הראשון היה לי ממש טעים אז לקחתי עוד אחד, ועוד אחד, ובלי לשים לב, גמרתי הכל מהצלחת ונהניתי… (סבתא שלי היתה עושה אוכל של סבתות אשכנזיות טעים טעים).
ואולי הכלל הזה חל גם בסקס?
כדאי לך לנסות פשוט לעשות את זה…
ואולי זה בסדר לבקש מעצמך לשנות את התפיסה המקובעת שאומרת, "תשוקה קודם סקס אחר כך", ולהתחיל עם בן זוגך מתוך ידיעה שאחרי שתתחילי, יבוא לך, יהיה לך כייף, ולא תצטערי?
ואולי מגיע לו שתנסי את הטקטיקה הזו כשהוא כל כך סובל ומרגיש דחוי ומושפל?
ואולי מגיע לך שתנסי את הטקטיקה הזאת כדי שהוא לא יפנטז על המאהבת שמתנפלת עליו בשנייה שהוא נכנס אליה הביתה?
ולכן, חברותיי, אני מזכירה: נישאת לגבר שיש לו צורך גדול בסקס ובחום ומגע פיזי. ידעת את זה. אז את לא יכולה להיות מופתעת או כועסת כשהוא רוצה ממך סקס וחום ומגע. ואת לא יכולה להגיד לו כל הזמן "לא". את יודעת שלמנוע ממנו סקס באופן קבוע זה לא הוגן.
העולם לא מושלם, וגם את לא
הרעיון המרכזי כאן הוא לא להמתין לשלמות כדי להתחיל סקס.
אל תחכי לרגע שנורא נורא יבוא לך – כי זה יקרה פעם בשנה. ואל תחכי לרגע בו בדיוק חזרתם מארוחת ערב רומנטית בה הוא סיפר לך על רגשותיו כלפייך – כי זה יקרה אף פעם (או פעם בחמש שנים, שזה אותו דבר). וגם אל תחכי לרגע שהוא בדיוק גמר לעשות לך מסאז' מפנק בן שעה עם שמן שקדים – כי זה רק ביומולדת וממילא במצב הזה תירדמי.
פשוט תעשי את זה.
האם זאת התשובה לכולן?
לא.
אני לא יודעת מה התשובה. אני רק מציעה.
אני יודעת שאת חייבת לעצמך ולזוגיות שלך לעשות משהו. ואני יודעת שחלק נכבד מהלקוחות שלי (בכובעי כמגשרת לגירושין) הם אלה שלא עשו כלום. וחלק נוסף מן הזוגות שבאים אלי ולא מתגרשים, עדיין חיים בסבל גדול בגלל הקונפליקט הזה.
אז אל תפחדו, חברים, תדברו על זה, ואפילו אם לא הצלחתם לסגור פערים, לפחות שמתם על השולחן את הבעיה, והיא לא מסתובבת כמו פיל של שני טון בחדר השינה שלכם.
ותהיו סלחנים אחד לשני ולעצמכם, ותנסו דברים חדשים.
ואל תשכחו לספר לי על זה!
שלכם,
מיכל
את נפלאה ואני מכור לחומרים שלך!!!
תודה יקירי!
באמת שאת מדהימה והלוואי שכ ו ל ם יקראו ויפנימו את מה שאת מציעה וכותבת.. כך אולי יבוא שלום לליבות אנשים=נשים וגברים ולעולם!
תודה רבה יקירתי!
ומה קורה אם זה הפוך שהגבר לא מרגיש צורך? אשמח לתשובה.
הי גל,
אכן קורה, גם לגברים, שלא בא להם. לא כולנו נולדנו עם אותו ליבידו, וזה נורמלי.
אם שניכם מרגישים אותו הדבר – לא ממש רוצים, או רוצים מעט סקס, וזה לא מציק ולא מעיק עליכם – אין בעיה. תתעלמו מהתכתיבים החברתיים ותחיו את חייכם בנחת. אין שום כלל שקובע שזוגות נשואים חייבים לרצות.
אבל אם קיימת בעיה בגלל שיש פער בין הרצונות, אזי כל הפתרונות שכתבתי בפוסט הזה ובפוסטים נוספים, פתוחים בפניכם. או שאם הבעיה היא שאחד מכם רווצה – אבל לא עם בת/בן הזוג, חשוב לטפל בעניין. ויש מה לעשות גם פה.
אנא נסו, וזה הכי חשוב, לא לטאטא מתחת לשטיח. חייבים לדבר על זה, כדי לא ליצור תסכולים כל כך עמוקים שיביאו לקרע גדול.
וכמובן שאתם מוזמנים לבוא אלי אם אתם מרגישים שזו הדרך.
שיהיה לכם רק טוב,
מיכל
תודה על התגובה, אבל זה לא ממש עוזר לי.
ומה עושים כשמאד רוצים אבל לא עם בן הזוג?
שבן הזוג אדיש אז החשק יורד?
כשבן הזוג מתנהג בכאילו בכלל לא בא לו ודווקא בת הזוג מאד רוצה?
אני בכוונה כותבת ללא שם וללא אימייל.
אינני מעוניינת שתפרסמי את תגובתי בבלוג.
רק עכשיו היה לי זמן לקרוא…"האם את רוצה לרצות סקס"
תודה תודה תודה
אוי, זה כל כך נכון
אבל זה לא פשוט "just do it"
במיוחד שההרגל הוא לא…
אנסה
האם אין דרך להתכתב איתך offline?
michal.mycoach@gmail.com
מדהימה! ואין ספק שההמנעות מהמגע בזמן הנידה מועילה רבות ובמיוחד לנחשק הנשי…
תודה יקירה!
מנסיון, זה מגעיל לעשות את זה כשאת לא רוצה. ותתפלאי כמה נשים נאלצות לחיות עם גברים שהן לא נמשכות אליהם.
בעבר הרחוק, כל הנשים חיו עם גברים שהם לא נמשכות אליהם והביעו רתיעה עצומה מגברים. הגברים בעלי רגשי הנחיתות, כפו עליהן באלימות ועוד הוסיפו קללה "ואל אישך תשוקתך והוא ימשול בך" – בדיוק בגלל העובדה שהם אלו שבאופן טבעי משתוקקים הרבה יותר וזה גורם להם להשתעבד לאישה.
גם היום יש הרבה מקרים כאלה שבהם לאישה אין ברירה ובגלל שהיא עניה, היא נמצאת עם גבר שהיא נגעלת ממנו, כדי להחזיק עצמה. למשל הרבה רוסיות ואתיופיות, בעיקר כשהיו עולות חדשות, נאלצו לצאת עם מבוגרים ומכוערים מהן בהרבה. היית רואה אתיופית יפהיפיה עם איזה מכוער שאין כדוגמתו.
לדעתי, הגברים צריכים לטפל בחשק הגדול שלהם ולא שהנשים יטפלו בחשק הנמוך שלהן.
כי אישה שלא רוצה סקס ועושה סקס, בעצם נאנסת. זה אולי לא אונס ברוטאלי, אבל זה מגעיל את הנשמה.
בקשר לבגידות, זה לא רלוונטי, כי נשים בוגדות בדיוק כמו גברים. אצלן זה מגיע מהצורך בריגוש או היכרויות ולא נטו צורך בסקס, אבל הן בוגדות לפחות באותה מידה.
הי,
תודה על התגובה שלך, אני שומעת עד כאן עד כמה שאת מדברת מליבך, אז באמת תודה.
אני מסכימה איתך לגמרי: כשאישה נגעלת – אז סקס ירגיש כמו אונס. לא פחות.
אני דיברתי על נשים שהבחור שלהן מתוק וטוב בעיניהן, ובכל זאת לא בא להן, וכאלה יש המון.
בספרי החדש שיצא לאור באוגוסט, יש פרק שעוסק בסיטואציה הקשה שאת מדברת עליה,
ואפילו – וכאן אולי את תתפלאי על התעוזה – אמירה מאד ברורה על כך שהחשק הנמוך יותר של הנשים הוא לא בעיה, הוא קביעה מגדרית-פוליטית, ואולי החשק של הגברים גבוה מדי עבור הנשים?
העניין המרכזי האו כאן עצם קיומו של פער – לא מי גבוה ומי נמוך .
האם אני יכולה לעזור לך באופן אישי בדרך כלשהי?
שלך,
מיכל
מעניין שיש נשים שרוצות לאכול את העוגה וגם שתישאר שלמה – גם עודף החשק של הגבר הוא בעייה שלו בלבד, וגם שיישאר מונוגמי.
אם החשק של גברים גדול מדי עבור רוב הנשים, מדוע כל כך חשוב להן שיהיו נאמנים ומונוגמיים – הרי הן עצמן טוענות שזה טבעו של הגבר, שיש לו צורך גדול בהרבה ממה שיש להן?
אני חושב, שהבדלי הטסטוסטרון, שאי אפשר להתכחש להם, אינם הגורם העיקרי בהפרשי התשוקה בין גברים לנשים. זו טענה פשטנית. המציאות מורכבת יותר. במשחק הזה של גוף ונפש יש פעילות גומלין בין סיבות גופניות לסיבות רגשיות.
נישואים הם הסכם ולכן כל פער משמעותי בחשק הופך להיות בעייה זוגית. אסור לאשה לצמצם אותו ולהשליך את האחריות כולה על הגבר; אל לה להתנער מאחריותה כי היא חלק מזוג שהיא הסכימה ליצור יחד אתו.
השאיפה אמורה להיות לנסות פתרונות הנובעים מלקיחת אחריות משותפת לבעיה – גם אם הם כרוכים בפשרה ובהליכה זו לקראת זה. מין נועד לחבר – לכן גם הגישור על פערי החשק צריך לחבר ולא להפריד בין בני הזוג.