הי חברים,

היום נתחיל לדבר על הדבר החמקמק הזה שנקרא אינטימיות.

כולנו רוצים את זה אבל להרבה מאיתנו אין את זה, או שאנחנו מצויים במערכות יחסים אבל לא מרגישים שהדבר הזה עובד לנו כמו שצריך.

אז היום נתחיל להסתכל על זה, ונחזור לזה בהמשך.

אז מה זה אינטימיות?

אינטימיות היא התחושה של קרבה רגשית לאדם אחר. אינטימיות מתרחשת כאשר שני אנשים פתוחים ואותנטיים זה עם זה בקשר למה שהם מרגישים וחושבים. הם חושפים חולשות ופחדים מצד אחד, ומעניקים אמפתיה לצד השני כאשר הוא חושף את החולשות והפחדים שלו.

אינטימיות היא ההרגשה הזו שאתה בטוח עם האדם האחר, מחובר אליו, מרגיש איתו "בבית".

מי רוצה את זה?

כולם רוצים אינטימיות, גם גברים, גם נשים.

יש מצב שאנחנו רוצים את זה יותר מסקס. תיכף אסביר את עצמי.

למה אנחנו רוצים את זה?

הצורך של כולנו באינטימיות נובע בחלקו (יש חוקרים האומרים בחציו) מהגנים שלנו.

הצורך שלנו באינטימיות הוא הצורך ההישרדותי שלנו לברוח מבדידות. והצורך לברוח מבדידות, הוא צורך ביולוגי כמו צמא, רעב ורעב לסקס.

בתהליך ההתפתחות האבולוציוני שלנו, פיתחנו לעצמנו כאב של בדידות, כמו כל כאב פיזי אחר, כי הוא פעל לטובתנו: הכאב של הבדידות, מכריח אותנו לחבור לאנשים אחרים במערכות יחסים משמעותיות. כי אם נישאר לבד, מחוץ לשבט, לקבוצה, נמות; האדם הוא יצור חלש ופגיע מכדי לשרוד לבד, ולכן הוא מתוכנת לחבור אל הקבוצה.

הצורך שלנו לחבור לקבוצה הוא צורך ביולוגי כל כך חזק עד שבדידות מביאה לנו מחלות קשות. המחקרים מוכיחים שכשאנחנו בודדים במשך תקופה ארוכה אנחנו מגבירים מאד את הסיכויים שלנו לחטוף עליה בלחץ דם, עליה ברמות הורמוני הסטרס כמו קורטיזול, עליה ברגישות לדלקות, ירידה באפקטיביות של המערכת החיסונית, ירידה ביכולות הקוגניטיביות, הפרעות בשינה, ואפילו קיצור של תוחלת החיים!

עד כדי כך.

אצל כולם הצורך הזה אותו הדבר?

לא.

הצורך בקשר עם אנשים אחרים לא שווה אצל כולם, ואני מניחה שגם המרכיב הגנטי וגם המרכיב הסביבתי משתנים מאדם לאדם. חלקנו זקוקים להרבה יותר קשר קרוב עם אחרים, וחלקנו מרוצים מהרבה זמן איכות עם עצמנו.

אבל את מדברת על הג'ונגל; איך זה רלבנטי היום?

במאות השנים האחרונות שינינו את הסביבה שלנו במהירות הרבה יותר גדולה מאשר קצב השינויים הביולוגיים שלנו. ולכן, גם אם היום כבר לא נמות אם נישאר לבד (בתל אביב לא מסתובבים אריות טורפים באבן גבירול), עדיין – הגוף שלנו מגיב לבדידות כאילו עדיין חיים בשבט שלנו בג'ונגל. הבדידות כואבת, ואנחנו רוצים לברוח ממנה.

מה זה המושג הזה, מערכת יחסים משמעותית?

אז אנחנו מונעים מהצורך לחבור לאנשים אחרים, והחבירה צריכה להיות משמעותית. סתם להיות מוקף באנשים לא מספק את הצורך. אפילו בתוך הזוגיות והמשפחה. היזכרו ביום הראשון שלכם בכיתה א', או באוניברסיטה או בטירונות. זוכרים שהייתם מוקפים במאות אנשים ועדיין הרגשתם לגמרי לבד?

אז החבירה המשמעותית היא האינטימיות. הקרבה הרגשית שאנו מרגישים למישהו אחר עושה אותו למיוחד עבורנו. הוא שונה בעינינו מכל האחרים – יש לנו רגשות כלפיו, יש לנו אמון בו, אנחנו יכולים להיות אנחנו כשהוא איתנו, והוא יכול להיות הוא.

רק במקום הזה אנחנו באמת מרגישים ביחד, וזה המקום של האינטימיות.

אינטימיות כוללת בהכרח סקס?

לא. יש מערכות יחסים אינטימיות עם סקס, ויש בלי. כל הבנות מכירות את האינטימיות שיש להן במערכת היחסים עם החברה הקרובה. אין שם סקס אבל אינטימיות – ועוד איך.

ויש לנו אינטימיות עם הילדים שלנו כשהם עדיין קטנים.

האם לגברים ולנשים יש אתה כמות של אינטימיות בחיים?

בדרך כלל לא. כנראה שלרוב הנשים יש יותר.

המחקרים מראים שאחרי תום גיל ההתבגרות (ובארץ – אחרי תום השירות הצבאי), גברים ממעטים ביצירת מערכות יחסים אינטימיות חדשות עם גברים אחרים.

כתוצאה מכך להרבה מאד גברים אין חבר שעימו הם מקיימים מערכת יחסים אינטימית.

וכתוצאה מכך, המקום היחיד שבו הם מוצאים אינטימיות הוא עם בת הזוג שלהם. רק שם הם יכולים להיות רכים, חשופים, לא תחרותיים, לא סחבק עם הצ'פחות על הגב.

לנשים, לעומת זאת, יש יותר כישורים מילוליים לייצר מערכות יחסים אינטימיות והן עושות זאת בכל גיל. קוראים לזה, "אני על הפנים, אני קופצת לעידית, אחזור מאוחר."

גם מערכות היחסים של הנשים עם ילדיהן הקטנים רוויים אינטימיות, ולכן גם משם הן שואבות סיפוק של הצורך להימלט מבדידות.

ובמערכות היחסים הזוגיות, איך גבר ואישה מגיעים לאינטימיות?

במערכות יחסים זוגיות הטרוסקסואליות, הדרך הגברית לאינטימיות נוסעת במסלול הפוך מאשר הדרך הנשית.

זה הכלל: נשים רוצות קודם קרבה רגשית שתושג בשיחה, ורק אז הן תרצינה סקס. גברים רוצים קודם קרבה גופנית שתושג בסקס, ורק אז הם יוכלו לחשוף את עצמם בשיחה רגשית.

כמובן שלכלל הזה יש יוצאים מן הכלל, ויכול להיות שאצלכם זה אחרת, ואולי אפילו הפוך. אבל אצל מרביתנו זה עובד ככה.

מה שבאתי לדבר עליו פה, וזה העיקר – הוא על כך שכמעט אצל כולם יש פער בדרך שבה שני בני הזוג מגיעים לאינטימיות (שאותה הם כל כך רוצים!), וגם באתי לדבר על איך סוגרים את הפער הזה.

אז הבנו שהנשים נוסעות מימין לשמאל ואילו הגברים משמאל לימין. בעיה.

שימו לבכ, אני לא מדברת כאן רק על תחילתה של מערכת היחסים. זה לא שאחרי שנכנסו למערכת יחסים משמעותית הכל בסדר. ממש לא. אינטימיות זה דבר שצריך לשמר על בסיס יומיומי רצוף. מי מאיתנו לא מרגיש לפעמים זרות אפילו בתוך מערכת היחסים הכי משמעותית שלנו?

ואני יכולה לומר לכם שהזוגות שמגיעים אלי להתגרש, עושים את זה על רקע של ריחוק גדול. אחת הסיבות המרכזיות לפירוק מערכות יחסים זוגיות היא התחושה שאבדה האינטימיות.

הדרך אל האינטימיות היא איפוא דרך שאנחנו עושים כל יום. וסדר הדברים אצל הנשים והגברים לא משתנה ברמה העקרונית במהלך החיים הזוגיים.

היא צריכה שתקיימו שיחה משמעותית כדי שיהיה לה נעים לעשות סקס, ואילו הוא צריך קודם מגע גופני כדי להיות פתוח לשיחה. ובמקרים רבים, הוא אפילו לא צריך שיחה, הוא את מנת האינטימיות שלו מקבל בסקס, ויאללה, לישון.

בעוד שנשים יכולות לייצר אינטימיות בלי סקס, גברים רבים מספקים את הצורך שלהם באינטימיות בייחוד דרך הסקס.

לחלק ניכר מן הגברים קשה להביע את הרגשות שלהם במילים, כיון שמעולם לא לימדו אותם את השפה הרגשית. לכן, הדרך היחידה שנותרה להם להתקרב וליצור אינטימיות היא שפת הגוף.

אסור לריב על זה!

חבריי היקרים: לא מרשה לכם פה להתחיל להטיח אשמה זה בזה בנוסח, "למה תמיד חייבים לדבר?" "למה אתה אף פעם לא רוצה לדבר?"

אנחנו פשוט ככה. זה מה יש. עכשיו בואו נראה איך מסתדרים עם זה.

לנו הנשים אסור לכעוס על כך או לזלזל בגברים על הצורך שלהם. אם לא נתחשב בצורך הזה – לא נצליח להגיע את האינטימיות שאנחנו רוצות כל כך עם הגבר שלנו, כלומר נפגע קודם כל בעצמנו.

ולכם הגברים אסור להתעלם מן הצורך של האישה שאיתכם "לדבר קודם". וגם אל תחשבו שהיא מנסה לתמרן אתכם לשיחה על ידי זה שהיא דורשת שיחה קודם לסקס. זה באמת לא ככה! מרבית הנשים באמת צריכות קרבה רגשית לפני הסקס, ובהרגל שלהן להשיג את הקרבה הזו בשיחה.

אז מה כן אפשר לעשות כדי שנקבל כולנו את האינטימיות שאנחנו רוצים?

קודם כל, עלינו להבין את הפערים בינינו, ופה זה באמת עניין אישי, אצל כל זוג וזוג הפער נראה קצת אחרת. דברו על הצרכים שלכם ואיך אתם רוצים לקבל אינטימיות.

ועכשיו תרגיל לשיפור האינטימיות:

שם התרגיל: התור של מי היום? וככה זה עובד:

מתחילים את התרגיל בחיבוק. שוכבים מחובקים. ביום א' נשארים מחובקים ומדברים על רגשות – אחד מדבר השני רק מקשיב. מתחלפים. למחרת, ביום ב', מתחילים מחובקים. אבל היום דווקא עוברים לסקס. ולא, לא מדברים בכלל.

אפשר לתרגל כל יום, פעם ביומיים, פעם בשלושה ימים, מה שבא לכם. העיקר שתשמרו על התור, על הרציפות ועל המרווחים הקבועים. כשעושים ככה, נשמרים האינטרסים של שניכם וגם אצל שניכם גדלה המוטיבציה לקיים את החלק שהוא פחות רוצה. הוא יחשוב: היום אני מסכים לדבר באמת, כי מחר אקבל סקס בלי דיבורים. והיא תחשוב: היום אעשה איתו סקס בשמחה, כי הוא מקיים איתי שיחות אמיתיות על מה ששנינו מרגישים.

אז חברים, בבקשה לא לערבב. בכוונה הפרדתי לכם. כדי שתלמדו ששני החלקים חשובים, ושאתם שני אנשים עם צרכים שונים זה מזו, וכל אחד נותן לשני בדיוק את מה שהוא צריך כדי להגיע לאינטימיות ששניכם צריכים ושאתם סומכים אחד על השני שכל אחד מעניק לשני את מה שהוא צריך.

ושיתוף הפעולה הזה, בין שונים ששומרים כל אחד על הצרכים של השני, יביא אתכם אל האינטימיות. בדוק.

אז יאללה, לכו לברוח מהבדידות, לכו לייצר לעצמכם את מה שכולנו כל כך צריכים: אינטימיות.

ואל תשכחו לספר לי איך הולך!

וגם לשלוח לחברים שלכם! כי מי לא רוצה אינטימיות???