הי חברים,

עד היום העליתי מספר  סיפורים של לקוחות שלי שבהם הדגמתי את הקשר האמיץ שקיים בין הערכה עצמית ובין הצלחה בזוגיות.

אני בטוחה שכולנו הבנו את הרעיון המרכזי שיושב שם:

זוגיות טובה היא תוצר של הערכה עצמית: כשאני מאמינה שאני שווה – אני מצליחה גם בזוגיות.

אז שוב זה קרה. עוד לקוחה שהוכיחה לי עד כמה זה נכון.

שוב הגיעה אלי לקוחה שעשתה בחירות לא מוצלחות בתוך הזוגיות שלה במשך המון המון שנים, מתוך האמונה שהיא לא ראויה לטוב יותר. הרבה שנים היא הסתפקה במה שקיבלה, היא שתקה, היא נמנעה מלדרוש את מה שהיא חשבה שמגיע לה, היא נמנעה מלהרגיז אותו, העיקר שיהיה שקט תעשייתי. כי יותר טוב מזה היא לא תשיג, כי לא מגיע לה. העיקר שהוא יישאר איתה. כי יותר טוב מזה היא בטוח לא תשיג.

עד שיום אחד נשבר לה. העייפות חיסלה אותה והיא אמרה די!

אז החלטתי לכתוב לכם עוד קצת על העניין הזה, ולחדד, וגם לתת אפשרות להתקדם ולשפר את עצמנו עוד קצת, כדי לשפר את הזוגיות.

כי כל פעם שיושבת אצלי לקוחה ומסבירה לי למה לא ירצו אותה, למה היא לא שווה, למה אף גבר לא יאהב אותה, למה אף גבר שווה לא יחשוק בה, אני מתעצבנת.

לא על הלקוחה (וזה לא רק נשים), ולא על הבחור, אלא על ההורים שלה. מאד.

ואז אני מפעילה על המסכנה לחץ פיזי בלתי מתון בעליל להתחיל לדבר אל עצמה בטון אחר, למרות כל הקולות הללו שמדברים אליה ומסבירים לה עד כמה היא לא שווה.

ובדרך כלל אני גם שולחת אותה להוכיח את זה לעצמה.

זוגיות טובה היא תוצר של הערכה עצמית גבוהה (אך לא מוגזמת)

אם נבחן את הזוגיות של הזוגות המוצלחים, זאת שנמשכת הרבה שנים, נראה שיש בה משהו אחד מאד  מובהק: שני בני הזוג יודעים, כל אחד על עצמו, שהם אנשים שווים, טובים וראויים. אף אחד לא מאמין שבפוקס יצא לו זוגיות טובה למרות שהוא בנאדם לא שווה.

אני רוצה טיפה לסייג, כמובן, ולומר שאני לא מדברת על אגו נפוח מרוב חשיבות עצמית, וגם לא על אגואיזם חריף, כי אלה בוודאי מזיקים לזוגיות הטובה (במיוחד אם האגו הנפוח התחתן עם מישהו שמשוכנע שהוא לא שווה…).

אני נשארת באמצע, עם האנשים הרגילים, כמוני, אלה שכשהם מסתכלים על עצמם במראה, רואים את הטוב עם הרע יחדיו אבל בסך הכל הכללי מאמינים שהם שווים.

אז למה בעצם, אני צריכה להאמין שאני שווה כדי להגיע לזוגיות טובה?

על הקשר בין הערכה עצמית והצלחה בחיים

רבים המומחים שסבורים שעד שנגיע כולנו לגיל חמש בערך, נחליט אם העולם בטוח או מסוכן, אם הוא חיובי או שלילי, ואם אנחנו ראויים או לא. כלומר, האם אנחנו מסוגלים – או לא מסוגלים – להצליח בעולם הזה.

כמובן, שלהורים שלנו יש תפקיד מרכזי בעיצוב התפיסות הללו. אבל גם למורים, לחברים, לבני המשפחה המורחבת, למי שגידל אותנו, וכולי. כל מה שקורה לנו אחר כך תומך ומחזק את אמונות היסוד שצברנו לעצמנו – וצרבנו בתוכנו – עד שהגענו לבצפר.

האמת, רעיון מפחיד לאללה. כי מה קורה למי שלא קיבל תמיכה רגשית משובחת ורציפה עד גיל חמש? האם הוא נדון להאמין שאינו שווה ואינו ראוי? האם הוא נדון מראש לכישלון בחיים הללו?

אני לא מקבלת את התפיסה הזו, וחושבת שהיא כוללנית וגורפת מדי.

מה שכן, אני מוכנה להסכים עם גרסה מרוככת יותר, כזו שאומרת שחוויות הילדות והינקות שלנו חשובות מאד, ויש להן השפעה מאד גדולה על מי שנהיה כשנהיה גדולים, אך יחד עם גורמים חשובים נוספים כמו גנטיקה, כוח הרצון, שאר התכונות המובילות באישיות, תמיכה מתקנת בגיל מאוחר יותר, ועוד.

כי מה קורה לבעלי ההערכה העצמית הגבוהה בזוגיות?

ניקח לדוגמא אישה שחושבת שהיא שווה. אישה כזו תאמין שבן זוגה מחויב למערכת היחסים איתה וחי איתה בכייף מרצונו החופשי. ולכן, היא מרגישה חופשייה יותר להיות אותנטית איתו, ולחשוף את האני האמיתי שלה. כאשר זה יקרה, האישה הזאת תרגיש טוב יותר כיוון שהיא לא צריכה להציג כל החיים (ראו לעיל את מקרה הלקוחה שלי), ותהיה מסופקת יותר ממערכת היחסים. גם בן זוגה יהיה מסופק יותר, כיון שלא יהיו לו הפתעות. התוצאה: מערכת יחסים בריאה וטובה יותר.

אז הבנו שיש קשר הדוק בין רמת ההערכה העצמית שלנו ובין הסיכויים שלנו להצליח במערכת היחסים הזוגית.

ומה עם מי שנולד בלי הערכה עצמית גבוהה? הכל אבוד?

אז מה, הכל אבוד? מה שנולדנו – זה מה שנהיה?

לא.

בואו נצא מנקודת ההנחה שעד גיל חמש קיבלנו מנה סבירה או אפילו פחות של תמיכה, ושהאמונה שלנו שאנחנו שווים קטנה וניתנת לערעור בקלות (אקסים מיתולוגיים ידועים לשמצה בתחום הזה), אבל אנחנו רוצים להאמין שאנחנו יכולים יותר! אנחנו רוצים לגדל לעצמנו הערכה עצמית מלאכותית, סינתטית, ועכשיו.

איך עושים את זה?

קודם כל – להפסיק לעשות השוואות כל היום!

נדמה לי שכולנו נולדנו עם הערכה עצמית טובה. אם תסתכלו על ילדים קטנים, תראו איך הם לא מפקפקים בעצמם כלל, ופועלים בטבעיות, מהסיבה הפשוטה שהם עדיין לא למדו להשוות את עצמם לאחרים.

ולמי מאיתנו שנדפקה ההערכה העצמית בגיל צעיר, זה בדרך כלל קרה בבית, מזה שהשוו אותו לילד אחר במשפחה ואמרו לו שהוא אף פעם לא יהיה כמו…

אז כן, מרגע שלמדנו להשוות את עצמנו לאחרים, הלך עלינו.

כי אם נחפש, תמיד נמצא מישהו שהוא יותר יפה/חכם/עשיר/מצחיק/מוכשר/מתוק/סקסי מאיתנו.

זאת אומרת, שאם נבחן את עצמנו לפי הסרגל של "האחרים", תמיד ניכשל במבחן. תמיד.

אז מהיום אנחנו עושים כל מאמץ להפסיק להשוות. כי אף אחד לא נראה כמו ביונסה (אפילו לא ביונסה לפני פוטושופ), ולא מתנהג כמו המלכה אליזבת (בטוח שהיא נוחרת).

ועכשיו תעברי לזוגיות, בבקשה!

בסדר, בסדר, אני שומעת שאתם רוצים כבר להתכנס לנושא החשוב: הזוגיות שלכם.

אז עיקרון ההערכה העצמית פועל הכי חזק בתוך הזוגיות, כי שם אנחנו מקבלים את כל ההחלטות שלנו לפי מה שאנחנו חושבים על עצמנו.

תפנימו: אם אני שווה – מגיע לי זוגיות טובה. ואם אני לא ממש שווה – לא מגיע לי זוגיות טובה, לא מגיע לי חיים טובים, ולא מגיע לי להצליח.

וזו נבואה שאמ-אמא של מגשימה את עצמה. באחריות.

אישה שחושבת שהיא לא שווה, תתפשר על גבר שלא מרטיט את ליבה, פשוט מהסיבה שהוא הסכים לצאת איתה. כי ברור שאין לה מה לחכות לאחד המיוחד, כי גם אם היא תפגוש אותו, הוא לא ירצה אותה.

כמה עצוב זה?

וגבר שמאמין שהוא משעמם ולא סקסי, יחיה כל החיים עם אישה שלא מרגשת אותו במיטה, כי ככה היא לא תדע מה היא מפסידה.

וכמה עצוב זה?

אז ברור, שיש קשר בלתי-ינותק בין ההערכה העצמית, וככל שנשקיע בהערכה העצמית שלנו – ככה נרוויח את זה בזוגיות.

ועכשיו עצה אחת פרקטית:

אני מתנה, אני מתנה, אני מתנה!

הדבר הכי חשוב בכל הסיפור הזה הוא נורא פשוט להבנה אבל מצריך נחישות בהטמעה.

חובה עלינו להפסיק לדבר אל עצמנו באופן שמחליש אותנו, וללמוד לדבר אל עצמנו באופן שמחזק אותנו.

פשוט.

ואם נצליח בכך, אוהו! נגיע לעולם אוטופי: כזה שבו החלפנו כל העולם לטובתנו.

כל מה שקורה לנו – מחזק את האמונה שלנו בעצמנו. כל מה שאנחנו מצליחים בו קרה בגלל מה שעשינו. הבאנו את זה אלינו. וכל מה שלא הלך – ילך בפעם הבאה.

איזה ראש טוב?

בעולם האוטופי הזה, אנחנו משתיקים את הקולות השליליים, שאצל מחצית מהאנשים שחיים בקרבנו זה אומר מרבית הקולות שבתוכם, עושים כל מאמץ לסתום להם את הפה – ומייצרים לעצמנו שיח פנימי חיובי שכל יום עובד לטובתנו, וכל יום מחזק את האמונה שלנו בעצמנו.

אני מתנה! אמרתי כבר?

איך זה עושים את זה בפועל?

מניסיוני האישי, פשוט עושים.

והרבה הרבה הרבה פעמים.

ככל שנגיד לעצמנו יותר פעמים וביותר דבקות ולהט פנימי שאנחנו שווים, ככה נגדיל את הסיכויים שנהפוך שווים ונצליח. נבואה שמגשימה את עצמה, אמרתי?

אני מתאמנת על זה כל הזמן.

לאחרונה לימדתי לקוחה מקסימה שלי שכל החיים החביאה את המתיקות שבה, טריק: כל פעם שהיא נכנסת למקום בו היא לא מכירה את הנוכחים, מייד היא מתחילה להגיד לעצמה "אני מתנה". ומכיוון שהלקוחה הזאת היא בחורה רצינית ותלמידה משקיענית, היא התאמנה טוב טוב, ועם הזמן היא ממש התחילה להאמין באמת האמיתית: בכוחה להביא משהו חיובי וטוב לכל אדם שהיא פוגשת. התוצאות בעולם האמיתי לא איחרו לבוא…

אז מהיום אמרו לעצמכם – אני מתנה!

חשוב לזכור: אתם חייבים לנסח את המשפטים שאנו אומרים לעצמכם בלשון חיובית, כדי שהמוח ישמע את החיוביות. משפט כמו "אני לא מטומטמת" לא עובד, כי ה"לא" נבלע לו אי שם במחשכי המוח, ומה שנשאר זה ה- "אני מטומטמת". אז משפט מועיל במקום המשפט הזה יהיה, "אני חכמה".

הבנתם. כמובן. אתם שווים ומוצלחים.

שלב הנחישות: שמירה על הניקיון הפנימי

כדי שאצליח לייצר את השיח הפנימי הזה כל יום עוד פעם, אני קוראת לו "שמירה על הניקיון הפנימי".

בבית אני משתדלת שהכלים לא ייערמו בכיור, כדי לא להגיע ללכלוך בעל מימדים מיתולוגיים. אז כל פעם אני ניגשת ומעיפה את הכמה כלים שהתגלגלו לשם (הילדים האלה!), ונמנעת מלחכות עם העניין הזה.

אותו הדבר עם המחשבות שלי. כל יום קצת. כי ככה אני מצליחה למנוע את המצבורים הענקיים של המחשבות השליליות, להטביע אותי כמו חול טובעני במדבר גובי. והעניין הזה עובד גם לגבי מחשבה אחת שלילית אימתנית כמו המפלצת מלוך נס, שמנסה למשוך אותנו אל המצולות. גם אותה אני מצליחה, בדרך כלל, לפורר אותה לפירורים דקים ולהאכיל בה את הדגים.

אז סליחה שערבבתי לכם מטפורות, אתם כבר רגילים להרגל המגונה הזה שלי, אבל העיקרון הובהר היטב, ולי הוא עובד מצוין, על אמת: לא לצבור. לשמור על ניקיון פנימי.

וכל הזמן משתפר לי בצעדים קטנים, וככל שהזמן עובר אני נעשית יותר מיומנת.

ועכשיו בואו נחבר סופסוף את הפטנט הזה עם הזוגיות:

אז הבנו שכדי להצליח בזוגיות, אני צריכה להתנהל בתוך הזוגיות שלי, כאילו שאני שווה. שזה אומר, שאני צריכה לנהל שיח פנימי נקי.

אז אני תתחילו בכך שתזכירו לעצמכם עד כמה אתם שווים, וככל שתאמינו בזה יותר, ככה היקום ישמע אתכם יותר חזק, ויהיה מוכרח להסכים! עובד, בחיי!

והנה דוגמאות:

ראשית, רשמו מהם התכונות הכי משובחות שלכם שרלבנטיות לזוגיות שלכם. וזה יכול להיות, למשל: אני מצחיקה. אני מסור וחרוץ. אני חמה ולבבית. אני מתחשב ועדין.

ואחר כך חישבו חזק על איך התכונות המקסימות הללו תורמות דברים טובים לזוגיות שלכם. למשל: המסירות והחריצות שלי מביאות פרנסה למשפחה שלנו ואשתי מכבדת אותי ובוטחת בי שתמיד אוכל לדאוג לה, מה שתורם מאד למערכת היחסים הטובה שבינינו.

או: בעלי אוהב לחזור הביתה כי אני משרה אווירה כייפית ונעימה בבית, אז הוא חוזר עם מצב רוח טוב והאהבה בינינו נשארת טרייה.

או: אשתי מתה על העדינות שלי ובגלל זה היא יוזמת ומפנקת אותי.

הבנתם את הפרינציפ של התרגום של התכונות הטובות לתוצרי הזוגיות המשובחת. ברור, אתם מוצלחים, כבר אמרתי.

ועכשיו הזכירו לעצמכם את המשפטים הללו כל יום! שזה אומר, כל! יום!

ובקרוב..

בפעם הבאה אכתוב לכם על הקשר בין הערכה עצמית בתחום הגוף ובין סקס טוב.

ובלילה, לפני השינה, אל תשכחו להבריח את הספיקות והמחשבות הרעות, להתחבק חזק ולחשוב עד כמה אתם מתנה אחד לשני, וראויים לזוגיות המוצלחת שבניתם.

לילה טוב!

שלכם,

מיכל